אנחנו היער;

כמה אפשר לשתוק

את מה שיש לומר

מבלי לחוש את הז'רגון

על קצה הלשון,

מתפלק בין השפתיים הרפות,

כמו פיסת העור החשופה

של אשה הלבושה

שחורים, 

אטומים ומחונקים,

שאין הבחינה כלל 

בחוסר צניעותה

והועלתה על המוקד

בשל כפירה בדרכים הטובות

וחוסר במידות טובות

ובכל מה שקשור בטוּב

אבל בעצם לא קשור כלל

לכלום,

ומי הייתה בעצם לא ידעה

ולא ידעו כולם,

מה טוּב קשור לעניין

ומה טוב ומה נעים?