אני לא מבין..
אני פשוט לא מבין אנשים,
רוב האנשים שאני מוקף בהם,בין אם זה ילדים בגילי שעסוקים בבעיות כמו ציון במבחן,או מי הבריז להם מאיפה ועשה ככה,או מכרים בגיל קצת יותר מבוגר,שכביכול אמורים להיות חכמים ( תמיד אנשים מבוגרים ממשהו אוהבים לומר ' יש לי יותר ניסיון , תקשיב לי' שזה בולשיט טהור,וגם על זה אני אכתוב פוסט יום אחד ) קצת יותר מילדים בני גילי,שמתעסקים בבעיות (שהן אמנם קצת יותר רציניות ) כמו שיבוץ צבאי,או אנשים טיפה יותר מבוגרים שנכנסים לדיכאון כי אין להם כסף לקנות איזה ריפוד חדש לסלון של האוטו.
לכל אותם אנשים יש נטייה לחשוב שהבעיה שלהם היא השיא,שהם בשיא החרא של האנושות, אני מבין את זה,זה פשוט נמצא אצלנו בני האדם בתוך הדם,לחשוב שהצרות שלנו אלו הצרות הכי גדולות בעולם,שאני אגיד שגם בי אין את זה? אני לא מתכוון לשקר,גם לי יש את זה,אבל אני פרופורציונאלי,וחושב לעומק על מה שאני אומר.
כבר יצא לי כמה פעמים לשמוע מאנשים בגלל סיבה באמת טיפשית כמו אלו שציינתי,סלון לאוטו\ציון במבחן,כששמתי לב שמשהו מציק להם וניסיתי לברר,ואז הם שאלו אותי על מה קורה איתי,כנראה רק כדי להגיד את המשפט הבא 'טוב..לפחות יש לך מזל שאתה לא במצב שלי'
ובאמת שזה עושה חשק פשוט לירוק לו בפנים וללכת,למה אנשים חייבים לשחק אותה ראש קטן,ולא יכולים לקחת שנייה ולחשוב 'רגע,למה שאני אגיב בזלזול כזה אם לא שמעתי את הכל? יכול להיות שעומד מאחוריי זה משהו גדול יותר?'
וכאן במובן מסויים גם אני עשיתי את הטעות הזאת כשכתבתי - "סיבה טיפשית כמו X ו Y '
כי מאיפה לי לדעת שלא עומד מאחוריהן משהו גדול יותר? אבל זה ההבדל ביני לבין אותם אנשים,אני ביררתי לעומק,דיברתי ושאלתי וחקרתי הרבה,ורק אז הרשתי לעצמי לחשוב את זה,כי להגיד?מעולם לא אמרתי דבר כזה .
זה פשוט הורג אותי שאנשים לא לוקחים שנייה לחשוב,לא מנסים אפילו לחשוב שאולי זה לא במקום מה שהם אומרים .. אולי הם עוד לא שמעו הכל,
אני שתפתי בבעיות האמיתיות שלי בחיים,אולי,5 אנשים מאז שזכור לי,משמע לא היו כ"כ הרבה אנשים שיודעים באמת מי מה ולמה אני,אבל עדיין עשרות אנשים הרשו לעצמם לזרוק את המשפט 'יש לך מזל שאתה לא במצב שלי' - אז זה מיותר ולא במקום .
כי אני יכול באותה שנייה לפתוח עליו פה ולשפוך לו צרות מפה ועד להודעה חדשה,אותם אנשים בודדים שכן מכירים אותי כאדם אמיתי,אמרו לי עצמם שהם בחיים לא תארו שאני נאבק בדברים כאלה,ראיתי שהם כמעט ובשוק,אבל בחיים לא הרשתי לעצמי להגיד למישהו שהצרות שלי הם יותר משלו,גם אם היו לי הוכחות חותכות שזה באמת ככה,אבל אני לא פותח את העניין מול אנשים שמעיזים לומר את זה בכזה חוסר רגישות,כי לי יש כבוד והערכה לכולם .
אני לא הולך להגיד עוד משפט מרגיז כמו ' כשאתם חושבים שאת בצרה,תחשבו על הרעבים באפריקה ' לא,כי אלו החיים שלו ואלו החיים שלנו,אצל כולם יש 'מדדים' שונים,וכי לכל אחד הצרות שלו,וכל אחד מקבל הכל במידות שלו,אבל עדיין צריך פרופורציות כדי להמנע מלהגיד דברים לא במקום,
אני פשוט אגיד דבר אחד,
אנשים הם כמעט אף פעם לא מה שהם נראים לכם בעין,
כמו שכמעט ולכולם יש את צד ה'אני' בשכל שגורם לנו לחשוב שאנחנו מיוחדים,וקצת מעל כולם,גם למי שאתם מסתכלים עליו יש את אותו הצד בראש,יוצא שכולנו חושבים שאנחנו אנשים מיוחדים שיגיעו רחוק,אבל בסופו של יום רובנו לא כאלה .
אף אחד לא טוב מאף אחד,
אז מי שקרא את זה,ומי שירצה לקחת את זה ברצינות - לפחות תחשבו לעומק לפניי שאתם מחליטים עד כמה גדולות הצרות של מישהו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
