נפגשנו כולנו בפארק. גם האקסית, כמובן. והאקסית שלה, חברה טובה שלי.
כל פעם מחדש אני חושבת על כמה שלא בא לי להישאר איתן בקשר. וכל פעם המחשבה מכאיבה לי מחדש, אז אני ישר פוסלת את הרעיון.
אני אקרא לאקסית של האקסית שלי שהיא גם החברה הטובה שלי- גאיה, כי נמאס לי לקרוא לה "החברה של בלה בלה בלה תיאור ארוך".
בקיצור. גאיה היא... חברותית נורא. שזה טוב, אבל גם קצת מוזר.
היא נמרחת על אנשים לפעמים, וזה בדרך כלל עליי. הרוב הגדול עליי. היא פשוט נשענת עליי, שמה ראש ומחזיקה לי ביד. וכשאני מזיזה את היד היא שמה אותה שוב על הבטן שלה.
זה מוזר. כי... אני לא רגילה לזה. אני כל הזמן חושבת שהיא לא צריכה לעשות את זה אם היא לא חברה שלי. גם כשהיא משכה אותי להישען עליה.
זה לא נעים, ואני לא יודעת איך להגיד לה את זה.
אני אנסה בפעם הבאה...
אני צריכה מערכת יחסים חדשה. נראה כאילו זה הדרך היחידה להפסיק לחשוב על האקסית.
המשך-צו-ראשון בעוד פחות משבוע. אני מפחדת שישלחו אותי לפסיכולוג צבאי. אני פשוט לא אדע מה להגיד להם.
זה לגמרי ידפוק אותי.
אני כל הזמן חושבת על שנה הבאה. אני ממש מפחדת לא לעמוד בכל הציפיות האלה. אני לא מספיק אחראית, חלק הזמן אני מעופפת. אני לא יכולה להיות אחראית על צוות ולפקס אותם בישיבות! זה לא מתאים לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
