בהמשך לעניין הכסף-
לא באמת אכפת לי לשלם גם ללג בעומר עם חברים, וגם לג בעומר בתנועה.
אם רק היה לי כסף בשביל זה.
אז אני יוצאת קמצנית רצח ומחרחרת ריבים על קטנוניות- לא אכפת לי. זה עדיף מאשר לכתוב בתגובות בפייסבוק "אין לי כסף".
השארתי פרטים בצומת ספרים, מקווה לחזור לעבוד שם עד סוף יולי. לפחות יהיה כסף לסוף שנה. בערך.
עלק אני חולמת על שייט ליוון בקיץ... מאיזה כסף בדיוק?
נו, יפה לה. באמת מפרגנת.
בשנה וחצי האלו היא הספיקה שני סטוצים. זה... מכובד, אני מניחה.
ולי מה היה? 3 קראשים דפוקים, שתי נשיקות ובעיקר קנאה שאין לי כלום.
אני עדיין בשלב של הריבאונד. זה עצוב. בשלב ה"הא- גם לי יש חבר! תראו!"
אבל לא אכפת לי... זה בטח יעבור עוד מעט. כשדברים אחרים יתחילו לעניין אותי.
וואו. זה מגעיל. ממש.
למה את לא אומרת מה שאת חושבת? זה הכי את בעולם להגיד את מה שאת חושבת, ובכל זאת אני צריכה לשמוע על זה מהחניך שלי?
איזו מן רכזת את, כשאת מחליטה שאת לא רוצה לרכז אותי שנה הבאה - "כדי להיות שם בשבילי כחברה ולא כרכזת" - אבל לא אומרת לי את זה?
אז נכון- אני צריכה להתמודד עם זה לבד. וכן, לדעת שאת תרכזי אותי יקל על העניין, ויהיה לי למי לברוח כשקשה.
אבל למה לא לשתף אותי בדעות שלך? זאת החלטה שאני גם צריכה לקחת, לא רק את.
ואחרי שהשנה היה לי קשה- לא נראה לך שאני אצטרך תמיכה גם בשנה הבאה?
ויותר מזה- למה לעזאזל את משתפת את החניכים שלי בזה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?
תבואי ותגידי לי! לי!!!! לא לחניכים שלי!!!!
את רוצה לספר להם על העבודה שלך שנה הבאה? תהני. גם ככה המערכת יחסים בינכם קצת חולנית לדעתי.
אבל אל תערבי אותי.
זה מעליב.
וציפיתי ממך ליותר...
עוד חודש וחצי סיימתי בתנועת נוער.
ותכלס? לא מרגישה כאילו החניכים שלי באמת יעריכו אותי בלכתי.
מגעיל אותי שבנות במידה 40 או 38 רוצות להרזות.
למה?
מה רע בלהיות מידה 42 במכנסיים, ולא 2-?
למה אני צריכה לשמוע מנערות בכיתה י' שהן פשוט חייבות להרזות לקראת הקיץ בשביל הביקיני, כשהן גם ככה רזות? ואני אפילו אשתמש במילה כוסיות.
זה פשוט מכוער, כל הבנות בי-יא שרזות כמו ילדות בכיתה ב'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
