איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה.

שאני רוצה להיות רופאה:

1. אני אוהבת לעזור לאנשים להילחם על עצמם. גם אלה שויתרו, גם להם עוד יש סיכוי להילחם, או לחיות את השארית כפי שהם רוצים

2. אין דבר שיותר מעניין אותי מגוף האדם. לא, לא גוף האדם - המוח. אני יכולה לקרוא שעות ובחיים לא יפסיק לעניין אותי, לראות תמונות ולהבין איך זה פועל. לתת השערות מהידע המזערי שיש לי.

3. כל עבודה אחרת נראת לי כמשהו שאני לא אוכל לסבול אותו.

4. כי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה.

ואני צריכה לזכור את הסיבות האלה. לא כסף, לא שעות נוחות, לא בוסים טובים ולא כלום יגרום לי להרגיש מסופקת עם דבר שאני אעסוק בו כל החיים שלי.

נוירו כירורגיה ונוירולוגיה. לזה אני מכוונת ולזה אני אצליח. אני חייבת להצליח. אני יודעת שאני אצליח.

רק תזכרי שזה מה שאת משקיעה בשבילו את הנפש שלך. את כל החומר בגרויות המעפן הזה והפסיכומטרי והכסף והכל רק בשביל זה. את היציאות שאני מפסידה עם חברים, את השעות של להירקב בבית או בלימודי ערב\בוקר, והרבה אנשים לא מצליחים להבין את זה אבל אני יודעת שזה מה שאני רוצה.

====

איזה חרא של יום