אני יודע טוב מאוד איפה הבעיה, מה כל כך לא בסדר איתי, ואני יודע מה אני צריך לעשות כדי לחזור לבן אדם שהייתי - אבל למה זה כל כך קשה?

אני מבלה את רוב הזמן שלי, כמעט 16 שעות ביום מול מסכים. אם זה ללימודים ואם זה להתבטלות מול טלויזיה (שתכלס זה הרוב) וזה גורם לי להשתנות - פתאום שיחה עם בן אדם אחר, פנים מול פנים כל כך קשה לי ושונה מבתקופות שלא חייתי כל היום עם מסך מול הפנים שלי - זה כאילו שהמוח שלי התרגל להיות פסיבי, לראות הכל מצד בלי שום יכולת השפעה על מה שקורה מולי.

בשיחה עם בן אדם אחר תמיד מגיע שלב בד'כ אחרי כמה דקות בודדות שפשוט אין לי מה להגיד, מה לשאול או איך להגיב ואני פשוט מוצא את עצמי שותק.

כל כך התרגלתי לקבל גירויים כל הזמן, שרגע של שקט עם עצמי נראה לי פשוט בלתי נסבל, אני משתעמם תוך שניות, והשגרה הזאת עושה לי ממש רע.

העניין הוא שאני לא חייב אפילו להיות מול מסך כל הזמן הזה, אני בוחר לעשות את זה לעצמי.

אבל מה אני אעשה בכל שאר הזמן? אני צריך הרפתקאות.