קראתי לא מזמן ספר שכתב רנה דקארט - למי שלא מכיר הבן אדם היה פילוסוף ומתמטיקאי - והוא פרץ גבולות בשני התחומים האלה
במתמטיקה הוא המציא את המערכת צירים (הקרטזית - היא נקראה על שמו) וגם את כתב החזקות והתגליות האלה שלו הובילו את ניוטון ולייבניץ' לפיתוח החדו'א - שהיא הבסיס לכל המדעים המדוייקים היום.
אבל לדעתי התרומה היותר חשובה שלו היתה לפיסלוסופיה - בספר הוא מתאר מסע שהוא עבר שריתק אותי
הוא הסתגר בחדר במשך שנים וניסה למצוא אמת מוחלטת - אמת שאי אפשר לערער עליה ושאי אפשר להביא טיעון על מנת להפריך אותה.
מה שמעניין זה התהליך שהוא עשה את זה - הוא ניסה לרוקן את המחשבה שלו מכל דבר שניתן להטיל בו ספק, ולאחר זאת לחזור להאמין רק במה שיש לו הצדקה לכך.
הוא התחיל ממה שהוא ידע שעשוי להיות לא נכון - כמו גודל של גוף במרחקים שונים, שינוי צורה של גוף בתוך מים וכדומה
אחרי זה הוא הגיע למסקנה שהוא גם לא יכול לסמוך על החושים שלו מכיוון שהם יכולים להטעות אותו
ולבסוף הוא הטיל ספק גם בחוקי ההגיון - בטענה שגם המוח שלנו יכול להטעות אותנו
אחרי כל התהליך הזה - כשהוא סיים לשלול כל ידע שניתן להטיל בו ספק הוא נשאר עם מסקנה אחת ודאית
"אני חושב, משמע אני קיים"
והביטוי הזה - עם כמה שהוא חשוב בפני עצמו הוא לא העניין פה
הדרך שהוא השתמש כדי להגיע לביטוי הזה התחיל תקופה חדשה במדע - הוא נתן מסגרת פילוסופית לחקירה מדעית,
והוא גם שינה אותי באופן אישי - הוא לימד אותי איך להפריד בין עיקר לתפל, ומה הדרך ה"לוגית" להסתכל על העולם.
מזל שיש דברים שלא צריך לוגיקה כדי להנות מהם
:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
