אני צריך שיחה טובה עם מישהו.

המון המון זמן לא היתה לי שיחה טובה, לב אל לב עם מישהו שבאמת הצלחתי להפתח אליו ולדבר איתו

יש המון דברים שקורים לי בראש, ורובם המוחלט לא טוב בכלל

דכאון קיומי השתלט עלי, וגורם לי לתהות מה הטעם בחיים האלה - למרות שאני כבר יודע את התשובה

שאין באמת טעם, שאין מטרה, שאין באמת שום דבר שאני רוצה ויכול להביא לי ליותר מסיפוק רגעי

לפעמים אני עושה רשימת מלאי של דברים שיש לי בחיים - ותמיד הן מעודדות אותי אבל לא היום

מבחינה חומרית יש לי את כל מה שאני יכול לרצות

ומבחינת חברים? לא חסר לי אנשים לבלות איתם, וגם לא חסר לי אנשים שאכפת להם ממני

מבחינת משפחה? לא יכלתי לבקש משפחה יותר טובה.

אני מוצא את עצמי בוהה המון, סתם בוהה, ואני שם לב שאני עושה את זה גם כשאני עם אנשים, קשה לי להתרכז בשיחה נורמלית והמוח שלי למקומות אחרים - אין לי הפרעת קשב וריכוז או משהו כזה. זה פשוט מרגיש כמו חוסר עניין בהכל, חוסר ברגש מלבד לדברים ואנשים מאוד מסויימים.

יש לי המון סיוטים בזמן האחרון. סיוטים מוזרים. את רובם אני לא זוכר. 

אבל אני חושב שהם דבר חיובי - לפחות הם גורמים לי להרגיש משהו.

היתה לי תקופה - התקופה הכי רעה בחיים שלי שלא היה לי אכפת אם אני אחייה או אמות. ובתקופה הזאת היו לי המון המון סיוטים, אבל בתקופה ההיא גם לא היה לי פחד וכל פעם שבסיוט משהו היה מנסה לפגוע בי פשוט לא היה אכפת לי - הייתי נותן לו לפגוע בי וכל פעם שהתת מודע שלי פגע בי בצורה כזאת עלה לי חיוך כי חשבתי שזה הסוף - ועוד יותר גרוע מזה, אחרי כמה זמן כבר הפסקתי להתעורר מהסיוטים האלה, הם הפכו לחלומות קבועים אצלי ולמדתי לקבל אותם.

אבל עכשיו זה שונה, עכשיו יש לי פחד ואני לא רוצה למות - והחלומות שלי - או סיוטים גורמים לי לדעת את זה.

אם אני מנסה להתחמק מהמוות בסיוט - שנראה לי אמיתי לחלוטין כנראה שעוד אכפת לי ממשהו ושיש מקומות יותר גרועים ממה שאני נמצא בהם עכשיו.

הלוואי שתגמר התקופה הזאת כבר ותבוא אחת יותר טובה.

אני צריך חיבוק.