נודדת לבדי

פגשתי אותו בלילה שבין שלישי לרביעי. אחרי שבמשך כל היום הוא התקשר לבטל, לדחות, להקדים ושוב לבטל – הוא אזר אומץ ובא לפגוש אותי בפאב ירושלמי אפלולי.

כשכובע בייסבול לראשו, טי-שרט דהויה עם הכיתוב ARIZONA לגופו וכשעיניו מסתתרות מאחורי משקפי שמש ("שלא יזהו אותי פתאום"), הוא נעמד בכניסה, הסתכל בחשש לצדדים ופלש במהירות פנימה. לוּ לא הייתי מזהה כי מדובר בחרד חושש, לא הייתי מזהה אותו. הוא לעומת זאת, פסע בבטחה לעבר השולחן הפינתי, לחץ את ידי והתיישב למולי.

זו הייתה פגישה מוזרה במהלכה הוא סיפר לי על ההתלבטויות השונות שלו. הוא לא מכיר בעובדת היותו הומו וההסבר שלו הוא שאלוהים מנסה אותו כדי לבדוק עד כמה האמונה שלו חזקה. לטענתו, האמונה שלו חזקה אבל לא רק היא...

"גם הזין שלי חזק ולפעמים הוא יותר חזק ממני" אמר וצחק כשהוא מתפעל משנינותו.

אני מרחם עליו. מרחם על שהוא לא יכול להסתכל לעצמו בעיניים ולהפסיק לעטוף את עצמו בשקרים.

לדייט איתי הוא הגיע במטרה אחת, לצאת עם זיון אך כבר לפני הפגישה החלטתי שלא להיסחף איתו לשום סיטואציה מינית במיוחד כיוון שאני יודע שעדיין, יש לי אליו אי-אלו רגשות...
 

לא קשור לכלום. סתם. ככה. עכשיו.

אני רוצה חיבוק!!!