נודדת לבדי

הרגשתי אותו. הרגשתי את שורש כף ידו האוחזת בעצמות לחיי, את נִשְׁמוֹתיו שהשתלבו והתערבלו בנִשְׁמתי. חשתי את מגע שפתיו המרפרפות ומרַפְּדות את שפתיי.

רגליו חצצו בין רגליי, בטנו מונחת הייתה, נוגעת-לא נוגעת בבטני שנמשכה לה לאחור ונעצרה.

כתפו הייתה מרשימה, כמעט כמו זרועותיו השריריות והחשופות. התמקדתי בזרוע ימינו, מעוטרת בקעקוע נחשי בגווני ירוק-שחור ודמיינתי את הנחש מתפתל אל תוך גופי, מכה בי, מענג אותי...

"איך הגענו לכאן?", שאלתי את עצמי ולא מצאתי את התשובה. מה זה משנה בעצם?

הופתעתי.  רק ההפתעה שציפתה לי עם אוֹרי לאחר שצווחנו יחד מול משרד הביטחון בת"א "פואד פואד שר הביטחון – כמה ילדים הרגת עד היום?" יכולה להתחרות בזיון הנוכחי. הייתי צריך לצפות לזה, כבר כמה שבועות שהוא רומז לי כי קרובה דרכנו למיטה ועדיין...מאיפה זה הגיע?

מודע להיותי חסר תועלת כשאני מופתע, החלטתי לקחת את שרביט ההובלה. הפכתי את היוצרות, התיישבתי מעליו ויכולתי לראות את מבע התמיהה וההשתהות שתקף אותו. "שששש", לחשתי והנחתי אצבע זקורה על שפתיו.

שרירי החזה שלו נמתחו כאל מסדר המפקד ותחושה של מתח השתררה בחדר. הוא מגורם ההפתעה ואני מעצמי ומתפקיד המוביל שלקחתי.

משום מה, מכנסיו עדיין היו עליו ולחצו על מפשעתו. אף פעם לא הבנתי את הצורך בצעידה עם מכנסיים צמודים מידי, כאלו המאיימים להתפקע עם כל זיז קטנטן באזורים חשוכים. כשידי מלטפת את בטנו, שחררתי את הכפתורים ובבת אחת הוא התפרץ החוצה, כמן יצירת אמנות ששיחרה לחופש.

מהחדרים האחרים יכולנו להריח ולשמוע את קולות שותפתו החדשה מבשלת ומפטפטת בטלפון עם חברה. "את לא מאמינה? יש לי כאן בדירה הומואים והם מזדיינים עכשיו". מתנים אהבים, מותק. הבישולים הגבירו את תאבוני והפה נכנס לפעולה. וואו, הוא טעים.

לשון ושפתיים המלווים בנגיעות שיניים ליוו את הגוף שלו. לא מדובר בגוף של דוגמן-על אבל בהחלט יאמי. הפטמות הכהות, שביל השיערות המוביל עד לטבור וממנו, אל שיפולי הבטן ואל הארץ המובטחת.

מלאכים מעופפים ליוו אותי, מלטפים ומעודדים. נדמה לי שגם בלי להקת הליווי הדמיונית – הייתי מסתדר.

הוא ניסה להזהיר אותי, להתריע כי הגמירה מתקרבת אך אני השתוקקתי לטעום אותו עד תום. כשהוא אוחז בראשי, מתפתל ונאנק, הוא הגיע, מלוח-מתוק, אלוהי.

השתרענו כשגבי מופנה אליו, ידו עוטפת אותי בחיבוק מגונן. "אל תלך" מלמל ואני חייכתי...

ההתאוששות המהירה שלו הפתיעה אותי ותפסה אותי כשאני לא מוכן. בעדינות ליטף את רגליי, שלח את את אצבעותיו ביניהן הסתכל אלי במבט שואל. "קונדום?", החלטתי פתאום להיזהר...

אני שונא את ההפסקות הללו. הוא היה צריך לרדת מעלי, לתת לי את התיק כדי שאשלוף ממנו את הקונדום ואלביש לו אותו... מזל שבשביל ה-KY לא היינו צריכים להרחיק מעבר לשידה הצמודה למיטה. הוא חדר אלי בפראות ועיניו חדרו אלי בעצמה לא פחותה.

כשידיי אוחזו בגבו ורגליי מלפפות את ישבנו, עצמתי את עיניי והרגשתי בגן עדן.

(ותודה לאפרת על הקוסקוס)