נודדת לבדי

יריות שמחה, שתיית שתן, התעללויות והשפלות, וידוא הריגה (X2), משחק בגופות, הכאות במחסומים, ירי – ככה סתם, התעללות בילדים, הפרעה למסיק הזיתים ועוד עשרות אירועים שונים מתפרסמים בחודשים האחרונים כשהמכנה המשותף לכולם הוא אחד: הצבא המוסרי בעולם מפגין נוכחות.

הסיפורים הללו לא התחילו לאחרונה והם מתרחשים מידי יום כבר שנים רבות. החידוש הנוכחי הוא בכך שהדברים התחילו להתפרסם אך עדיין, הפרסומים הם כאין וכאפס לעומת מה שקורה בשטח. אין יום ללא רציחות, אין דקה ללא התעללויות.

עשבים, תמונת אילוסטרציה.

למצולמים אין קשר לידיעה

תגובת הדרגים הפיקודיים הינה בדרך כלל כי מדובר ב"תקלות חריגות ועשבים שוטים". נו נו, כנראה שבמקרה כזה אין מנוס מלעקור את הכל ולהפוך את האדמה או פשוט להביא עדר של בקר כדי שיזינו את עצמם.

כל חג אותו הסיפור. משפחתי המהממת מרגישה צורך להתחבר למסורת השבטית ומדליקה נרות, מחסלת תפוחים בדבש או עמלה בטחינת אגוזים לחרוסת. האמת? בא לי להקיא מזה. אין לי קשר לחגיגות הללו ומבחינתי שישירו ויקראו לי לאכול. למזלי יש לי שותף לבחילות בדמות אבי המאמץ שגם הוא שנה ופירש (יצא בשאלה) וגם נפשו שבעה וסבלנותו פקעה מהחינגות הפרימיטיביות הללו.

בשבוע שעבר נסעתי עם עורכת הדין שלי מירושלים לתל אביב ובדרך גילינו כי אחד מגלגלי הרכב שלה התפנצ'ר. "אין בעיה" הכרזתי, "ראיתי הרבה פעמים איך עושים את זה ולהחליף גלגל זה קלי קלות".

כמעט שעה הסתבכתי עם הג'ק, המברגים ועם שאר הציוד. בדרך עוד הגיע בחור חביב וג'נטלמן כדי לשאול אם בחורה יפה כמוני צריכה עזרה אך אני בפרץ פמיניסטיוּת וגאווה דחיתי אותו על הסף. בסופו של דבר הושלמה המשימה וכעת אני יכולה להודיע: אני כבר יודעת להחליף גלגל במכונית. את הפעם הראשונה כבר עברתי.

שבוע טוב שיהיה.