לפני זמן מה שאל אותי חבר אם בשנות עבודתי בכנסת, זיהיתי אנשים שאכן מנסים לעשות את המיטב הנראה להם ודואגים לעוד משהו מלבד לעצמם ולכסא הבא שלהם. לקח לי זמן לחשוב ולספור ובסופו של דבר הגעתי לחמישה אנשים (מתוך כ-140). על שניים מהם כבר כתבתי, השלישית מתה אתמול.
אם לתמצת את ההיכרות שלי עם יהודית נאות לכדי רגע אחד מצומצם הרי שהיה זה במזנון, כשהיא מדליקה את סיגרית האירופה השלישית בשרשרת,נותנת אגרוף לשולחן ומעיפה את המאפרה על הרצפה תוך כדי שהיא פולטת: "אני עוד אראה לבני זונות מה זה" (הבני זונות, אגב, היו לוביסטים שפעלו מטעם חברות כלכליות גדולות נגד הצעת חוק שהיא הגישה, והייתה אמורה להגיע להצבעה באותו היום בועדת הפנים ואיכות הסביבה. ההצבעה נדחתה בהשפעתם של אותם "בני זונות").
מלבד לאותם עצבים שהפגינה, הייתה יהודית נשמה של ממש. תמיד הייתה הראשונה לשאול לשלומי ולהתעניין בחביבות הפולנית (פולין כאופי. אין לי מושג מה מוצאה) שאפיינה אותה בבחור האחרון שיצא לי לפגוש, היא הייתה זו שהחמיאה לי על התספורת החדשה או על המעיל ששיפצתי במו ידי והייתה זו שטרחה לעודד אותי אחרי כל מריבה נוספת עם מי שהיה הבוס שלי.
מאז שהפסקתי את מעורבותי בפוליטיקה הרשמית-מפלגתית, יצא לי לפגוש אותה רק פעם אחת באיזשהו אירוע ששתינו השתתפנו בו. היא הייתה מעודכנת בפרטי חיי למרות שחלפו שנתיים מאז פגישתנו האחרונה. "יש לי מקורות משלי" היא אמרה והשאירה אותי פעורת פה רגע לפני שנתנה לי מספר טלפון של רופא מחיפה המטפל בטרנסג'נדרס.
היא הייתה אישה מיוחדת וכל שנותר לי כעת הוא להצטער על שמפאת ביישנות שתקפה אותי מולה, לא הספקתי לומר לה עד כמה אני אוהבת אותה.
(התמונה נלקחה מYNET)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
