גשום הלילה. שוב פינותיו של רחוב קינג ג'ורג' מוצפות ואני צועדת לי מרחוב אלנבי אל עבר הככר הקרויה על שמו של יצחק. חבר פוגש אותי בככר עצמה ויחד אנחנו מטפסים על האנדרטה של תומרקין כדי לנשום, יחד עם טיפות הגשם, אוויר זך ושטוף. הברקים והרעמים גורמים לנו לברוח ובדרך חזרה אני סופרת את חסרי הבית המצטופפים מתחת לגגונים ועל הספסלים השונים. בחמישים ושמונה מחוסרי דיור נתקלתי. ארבעים ושלושה מהם היו גברים, היתר נשים וכל זה רק בהליכה של כרבע שעה. בלילה פחות קר ויותר יבש הייתי מגיעה למספר גבוה יותר (מניסיון).
לפני כשלוש שנים השתלטה קבוצת מחוסרי דיור על ככר המדינה שבת"א והקימה לעצמה צריפים ואוהלים למגורים. אחר מאבק משפטי ארוך, פשטה המשטרע על המאהל באחד מלילות אוקטובר 2003 (בשעה 04:00) והמתגוררים במקום אספו את מטלטליהם ובנו את המאהל מחדש בירושלים, על הכביש שבין משרד האוצר לכנסת. מטרת אותם מחוסרי דיור הייתה להעביר את בעייתם למקום בו לא תוכלנה הרשויות להתעלם ממנה ואכן, גורמי אכיפת החוק הפשילו שרוולים ומצאו את הסעיף לטאטוא העניים. סיבות תברואתיות. גם כאן התמשך המאבק אך בסופו של דבר, הכריעה "מכונת הצדק" הישראלית והוציאה צו גירוש למתגוררים במתחם.
שבוע וחצי לפני המועד המתוכנן לסילוק המתחם, הגעתי אני לככר והצעתי לשכניי החדשים את עזרתי בהתנגדות לצו הפינוי. אלי, פרידה, ישראל, משה, רינה, אילן והילדים קיבלו אותי בשמחה ואת הימים האחרונים בילינו ברקימת מזימות שונות ומשונות שיעזרו לנו להשאר במקום כל עוד אין למתגוררים במאהל פתרון דיור אחר. חברים נוספים הצטרפו אלי לקראת הפינוי עצמו וכך ביצרנו את הככר, הכנו בלוני גז ואזיקים והתכוננו לעימות חריף שבוטל ברגע האחרון כשמשרד השיכון החליט (15 דקות לפני תחילת הפינוי, לפי הודעת המשטרה) להעניק דירות לכל אותם מחוסרי דיור. אותם אלו ש"בילו" כמעט שלוש שנים עם ככר הלחם, קיבלו דירה בשניה האחרונה אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא
…
מאהל 'ככר הלחם' אינו המאהל היחיד שקם בשנים האחרונות. קדם לו המאהל ברחובות שפורק אף הוא ובמקביל לו קמו עוד שני מתחמי אוהלים למחוסרי דיור באילת ובבאר שבע. לגבי אילת הסיפור כבר אבוד (גם שם הוא פורק תחת זרועם הנטויה של השוטרים השומרים על הסדר החברתי הקיים) אך בבאר שבע עוד ניתן לעזור.
בית המשפט בבאר שבע אישר את בקשת העיריה לסלק את מתחם ההומלסים ממרכז העיר וקצב להם את ה-23.1 כמועד האחרון לפינוי מרצון. ממועד זה ואילך, יכולה המשטרה לפרוץ שוב ולחגוג באלימות על חשבונם של חסרי הכוח.
הדיירים החליטו לסרב לצו הפינוי ולהתנגד, שלא באמצעות אלימות, לניסיונות לפנותם מהמקום, עד שיוצע לכל המתגוררים במאהל פתרון דיור חלופי הולם. אני וחבריי ננסה לסייע וגם אתם מוזמנים להצטרף.
פנו אלי באימייל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
