נודדת לבדי
נוודות היא דרך חיים. טובה? רעה? קשה לי לשפוט את עצמי אבל כנראה שהחיים הובילו אותי לנוודות ולמלחמה נצחית... |
| 9/2003
פרפרים מכל מיני צבעים
"סחתיין על הפופ-אפ היצירתי". זו הייתה התגובה שלי למה שריצד על מסך המחשב שלי לפני כמה דקות, שניה לפני שגיליתי שלא מדובר בעוד פרסומת משובחת אלא בפרפר כחלחל שהתעופף ונכנס לו לחדרי.
...ככה זה כשמתגוררים בסוף העולם, בין שטחים ירוקים מדהימים.
חוץ מהשיעמום הטוטלי, ניתן ליהנות ממרחבים עצומים, מגרמנים (גרמני אחד) משעשעים ומפרפרים יפהפיים בהם אני נתקל בכל פינה.
נכון שהאזור פה נראה כאילו אנשים נתקעו איפשהו בשנות השבעים וכך לשם התקנת קו טלפון יש לחכות 35(!!!) ימים, כדי לחלץ מידע מהמועצה המקומית אני נאלץ לאיים בעתירות משפטיות ועל הגעה של טכנאי מחשבים אני יכול רק לחלום אבל למי אכפת?
הרבה דברים מעניינים מתרחשים כאן. בתוך כמה דקות, כולם כבר יודעים עליך הכל ואפילו סלבריטאי כבר הפכתי להיות כאן (היום התקשרה אלי כתבת רכילות מהמקומון האזורי כדי לבקש תגובה על אייטם מטומטם).
משעשע? בערך.
אני משווע לזיהום אוויר תעשייתי ויפה שעה אחת קודם.
אפילו הריאות שלי לא עומדות בנטל האוויר הצח שמשתולל כאן ודלקת ריאות התקיפה אותי. לא נורא. יעבור.
אין לי מושג מתי אוכל להכנס לכאן שוב. את הפוסט הזה אני כותב ממחשב של אחד השכנים (גם הוא, צעיר, משועמם ועירני מידי - כמוני) ואילו המחשב שלי לא נותן לי לפתוח אתרים רבים. נו טוף, נתראה כבר. מתישהו.
נ.ב. מכשיר הטלפון שלי החליט להתאבד ולכן קיבלתי לפני שבועיים מכשיר חדש בעל אותו המספר. חוץ מאלו אותם מוחי הקודח הצליח לזכור (לפני שהפכתי סנילי), אין לי את כל מספרי הטלפון הנדרשים לשם שמירה על קשר הולם. well, בעיה. נקווה שגם עליה נתגבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
