נודדת לבדי

בית חלומותיי - הספד
 
קרוב לשלוש שנים עברו מאז פגשתי את ר'. עוזר פרלמנטרי נעים ומסוקס, יוצא קיבוץ גבעת ברנר.
שבועות ספורים חלפו מאז שהכרנו, והוא לקח אותי למגרש הביתי שלו, הקיבוץ.
 
באישון לילה הוא לקח את המפתחות מאחותו וכך, בחסות העלטה חמקנו אל תוך מתקן השעשועים 'בית חלומותיי' כשהמטרה: שעשוע.
 
הטרמפולינה המקומית לא ידעה ימים סוערים יותר כשעלינו עליה, התחלנו לזנק תוך כדי העפת הבגדים לכל עבר והשתרללויות מפחידות. זה קשה כשאין לך במה להאחז אבל כמות הקלוריות ששרפנו באותו הלילה הייתה מדהימה.
 
תהא נשמתה של הטרמפולינה צרורה בצרור החיים.