נודדת לבדי
נוודות היא דרך חיים. טובה? רעה? קשה לי לשפוט את עצמי אבל כנראה שהחיים הובילו אותי לנוודות ולמלחמה נצחית... |
| 9/2003
תשובות לשאלון השבועי
סרט אחרון שראיתי
גיבור, בקולנוע לב (דיזנגוף סנטר).
העלילה בו לא מדהימה אבל האסתטיקה הצילומית מהפנטת.
- הרעש של הטיפות הזולגות (בצירוף המזגן) הקפיא אותי.
- סצנות החרדות גרמו לפחד כאילו אחת מהן תמצא את דרכה היישר לליבי.
אחרי הצפיה ניסיתי להסביר לחברים למה כדאי להם ללכת לראות אותו לא הצלחתי. אולי בכתב זה ייצא לי טוב יותר:
אסתטיקה מושלמת, סקסיות נוטפת וחושניות נופים מלטפת.
מספר אחרון שחייגתי
ניסיתי למצוא משהו לעשן והתקשרתי למספר שקיבלתי ממוכר בקיוסק.
הברנש שדיברתי איתו פרש מהעסק לאור מעצרו של שותפו.
דבר אחרון שאכלתי
במבה (עם דיאט קולה להשקטת המצפון).
פעם אחרונה שבכיתי
אתמול בלילה. אחרי ששוב השתכרתי, ניהלתי שיחת נפש עם הברמן האומלל (שגם הוא כבר הספיק להשתכר) ופשוט ריחמתי עליו והתחלתי לבכות.
פעם אחרונה שחייכתי
עכשיו. השאלה הזו גרמה לי לחייך.
פעם אחרונה שצחקתי
אני צוחק כל הזמן. לפני כמה דקות קראתי ב'וואלה' על פרסומת שהקליט מוסא אלפרון למכון כושר ובה הוא פונה למאזין בטון מאפיונרי: "שלום. מדבר מוסא אלפרון. נודע לי שעדיין לא נרשמת לגראז', מועדון הכושר החדש של תל אביב. כדי לעזור לך להירשם, רציתי שתשמע סיפור קטן על בחור כמוך שלא נרשם לגראז', לא התאמן, הזניח את גופו ואת בריאותו ולבסוף פגעה בו מכונית. אז תירשם לגראז'. אתה לא חייב לבוא, העיקר שתירשם".
מה שגרם לי לצחוק (איתו. לא עליו) זו העובדה שאלפרון הסכים לצחוק על עצמו. בסבבה.
אני מת על אנשים שלא לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות.
האדם האחרון שחיבקתי
הייתי רוצה לתת חיבוק למוסא אלפרון בתגובה לתשובה הקודמת אבל נראה לי שהוא היה יורה בי.
האחרונה שחיבקתי היא עיתונאית ממעריב שעזרה לי מאוד בנוגע לאייטם שהפקתי.
האדם האחרון שנישקתי
את הברנש בעל שיערות הזהב.
הדבר האחרון שאמרתי
"הנוסח שהעברת לי לא מקובל עלי".
(שיחה ביני לבין אחת המועמדות למועצת המקום בו אני נמצא כרגע. הדברים התייחסו לטקסט המודעה שתתפרסם בשבוע הבא במקומון)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
