נודדת לבדי
נוודות היא דרך חיים. טובה? רעה? קשה לי לשפוט את עצמי אבל כנראה שהחיים הובילו אותי לנוודות ולמלחמה נצחית... |
| 10/2003
"...3 מחשבות מיניות ביום קשורות לאיברי מין נשיים"
איכשהו נפלתי אתמול בערוץ 8 על סרט העוסק בכנסיה שהוקמה על מנת לרפא הומואים. מהופנט ישבתי מול הטלוויזיה ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
לצחוק ולגחך על שעדיין קיימים אנשים המאמינים שבכוחו של ג'יזס לרפא את ההומוסקסואלים ולשלוח אותם להתחתן עם אישה ולהיות מאושרים. ולבכות על הדרך אותה עוברים המטופלים.
תחילת הטיפול היא בכליאה למשך שנה בתוך הכנסיה. במשך אותה השנה הם לא יוצאים ממנה בלא ליווי צמוד וכל אותו הזמן הם מתוודים על שהם "נופלים" ומאוננים מידי פעם. כשעובר יום ללא אוננות, פורצת כל הקבוצה בשאגות צהלה ושמחה.
רק אחרי שנה, מורשה המטופל לצאת מידי פעם לעיר ללא ליווי ולאחר שנתיים של טיפול, עובר המטופל לחסותה של משפחה מתוך הכנסיה, שמשגיחה עליו לבל ייכשל בעוון הומוסקסואליות.
כמה מהראיונות בסרט גרמו לי ממש לבכות:
אחרי שנתיים של אישפוז בכנסיה ושנה וחצי אצל משפחת חסות, אומר אחד המרואיינים: "מ-80 עד 100 מחשבות מיניות ביום ירדתי ל-10 ו-3 מהן קשורות לאיברי מין נשיים". מרשים.
מרואיין אחר שאשתו מצאה אצלו מספר פעמים חוברות פורנוגרפיות והעבירה אותו לכנסיה אומר: "אני מקווה שיום אחד תהיה לי תאווה לאשתי".
אחרי קצת יותר משנה בכנסיה, יצא אחד המטופלים לראשונה כדי לבקר את אמו החולה. כשחזר התוודה: "חשבתי שכבר עברתי את השלב הזה אבל פגשתי בעיר בחור מצחיק, רהוט ויפה, ונכשלתי".
בחור שנטש את משפחת החסות שלו אחרי שלוש שנים אומר: "כל בוקר אני אומר לעצמי שהיום אעשה את מה שאלוהים וישו רוצים, אבל אני נופל".
אני לא יודע מה לומר על אנשים כאלה. אני מכיר את התחושה שגורמת להם להרגיש כאילו המשיכה האינסטנקטיבית שלהם היא חטא נוראי, אני מבין את מה שהם עוברים בכל פעם שהם מאוננים או מזדיינים. אחרי הכל, עברתי תקופה כזו בחיי, תקופה בה הדת שלטה (או לפחות התיימרה לשלוט) עלי ועל הרצונות והצרכים שלי כאדם.
הם, ככל הנראה, לא נמנים על קוראי הבלוג שלי אבל הייתי רוצה לשלוח להם חיבוק (לחלק מהם קצת יותר) ולנסות לפקוח את עיניהם ולהראות להם את התרמית הגדולה בהם הם נמצאים...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
