נודדת לבדי

חגים. מי לעזאזל המציא את הדבר הזה ובשביל מה הוא טוב?

אלפי בני אדם לחוצים, מתרוצצים, משתוללים ומזיעים. "אצל מי אתה עושה את החג?" הבן שלך? אחותך? סבא שלך? חמותך?

אלפי בני אדם מתאמצים לחייך ומשפריצים "חג שמח" לכל עבר תוך שהם נגררים עם שקי קניות מטורפים לארוחות החג ההמוניות.

לא מיצינו את הקטע הקולקטיבי הזה?

את ראש השנה העברתי איכשהו בלחץ של עבודה אבל ביום כיפור זה כבר היה בעייתי. אחרי הכל, אין עם מי לדבר וגם אם אני רוצה לעבוד – אין לי את הכלים הדרושים (ברנשים שישתפו איתי פעולה). ועכשיו סוכות, כשבכל פינה אורבים לי זוג חב"דניקים הדוחפים לי ענפים מחודדים ליד? חלאס!

ילדות. את רוב חגי הסוכות בילדותי העברתי בעיר הקודש ניו יורק. למרות שחלקים נרחבים מהחרדים מקילים ולמעשה מחייבים לאכול בתוך הסוכה רק ארוחות של ממש, במגזר ממנו אני הגעתי, נוהגים שלא להכניס כלום לפה, אף לא כוס שתיה קלה, מחוץ לסוכה.

זהו חג הדיאטה. למי יש כוח להוציא את עצמו מהבית החמים, ללכת עד לסוכה ושם, תחת הגשם היורד כמעט ללא הפסקה, לאכול פרוסת עוגה מסכנה?

גם בארוחות המשפחתיות והחגיגיות, היינו פורסים מעל מפת השולחן הצחורה, מפת ניילון שתחתיה היינו מניחים את האוכל על מנת שלא יירטב מגשמי הברכה שהרטיבו אותנו עד לשד עצמותינו.

סוכת השכנים במרפסת שמעלינו הייתה משוכללת יותר. בשעות בהן לא היה אף אחד בסוכה, היו מכסים אותה במן סככה מתקפלת שלתוכה התנקזו המים וכשרצו לאכול, הרימו אותה והמים נשפכו למטה. לא פעם, בעת שאנחנו היינו שקועים בארוחת החג, היינו סופגים מנה אדירה של מים היישר מאותה סככה שבדיוק באותו הרגע קופלה, כאילו פתחנו שולחן מתחת למפלי הניאגרה.

"בסוכות תזדיינו שבעת ימים". פנטזיה אחת ליוותה אותי בשנים האחרונות. אם אוכלים בסוכה, שותים בסוכה, מקשקשים בסוכה (ויש שאף ישנים בסוכה), למה לא לקיים את מצוות פרו ורבו בסוכה? שלשום קיבלתי את התשובה: זה פשוט לא נוח.

מטבע הדברים, לי – אין סוכה. אי לכך ובהתאם לזאת, בכדי לממש את מצוות החג נאלצתי להשתמש בסוכה שבנו צעירי חב"ד ברחבת המועצה המקומית.

שיתפתי בעניין את בעל תלתלי הזהב ויחד, הבאנו את עצמנו אל פתח סוכת האחווה. להלן עיקרי הדו"ח:

1. כשאנשים עוברים באמצע הלילה, רואים אור דלוק בסוכה ושומעים קולות חשודים – הם נוהגים להציץ פנימה.
   
   
   
   
   
2. בדרך כלל, השולחנות והספסלים שבסוכה לא ממש יציבים.
   
   
   
   
   
3. הקירות לא נועדו כדי להישען עליהם.
   
   
   
   
   
4. אם כבר החלטתם להסתכן ולממש את אהבתכם בסוכה ציבורית, הביאו אתכם שמיכה/סדין או כל דבר אחר למען יישמרו איברי גופכם מפני קוצים שונים הנושרים מהסכך.
   
   
   
   
   
5. תשתדלו ליהנות.
   
   
   
   
   
6. גמרתם? יופי. עכשיו תחזרו להזדיין במקום קובנציונלי יותר. פנטזיות נועדו רק כדי לסמן על ידם V.