נודדת לבדי

"האם סבו של בוש ניהל קשרים עם הנאצים?" כותרת דרמטית זו שפורסמה היום באתר Y-NET, הציתה את הדמיון של הרבה מאוד קוראים. מילת המפתח (נאצים) לא יורדת מסדר היום של העולם המערבי ובישראל, חוגגת מילה זו שעות נוספות.

ההיסטריה הכלל-עולמית משעשעת אותי. מדובר במן הצטדקות מטורפת וניסיון להכניס את השואה לנישת ה"תעמדו בשקט, תזילו דמעה". כל חריגה ולו הקלה ביותר, זוכה להתקפה מאסיבית מצד כל אותם צדקנים.

גם לצחוק אנחנו לא יודעים. הנה למשל לקט מתגובותיהם של קוראי Y-NET על הפקתה של קומדיה גרמנית אודות גבלס:

* "הרצחתם וגם צחקתם?"

דירבלאק אם תהיו רציניים. תקנו אותי אם אני טועה אבל נראה לי שהסיבה הראויה לזיכרון השואה אינה סתם כפריט טריוויה התחוב במוחנו אלא כדי ללמוד מלקחי העבר על מנת שלא תחזור שואה שניה וכדי שאומות העולם (ובהם, גם אנחנו) ייזהרו שלא לעולל שוב את מה שנעשה בעבר. מה שקרה כאן הוא התהליך ההפוך. במקום ללמוד, להזכיר ולמחות על התפתחויות מדאיגות, סותמים את פיו של כל מי המנסה ליישם את הלקח האמיתי מזיכרון השואה וכך למעשה תורמים לשכחת השואה.

אז יאללה, חלאס. תפסיקו לקפוץ על כל "נאצי" מזדמן בזעקות שבר. תנוחו. תחשבו (אני יודע שזה קשה. תתאמצו). תיישמו.

נ.ב. 1) אני אוהב נאצים. טוב, לא ממש נאצים אבל שיער בלונדיני, עיניים כחולות, מגפיים שחורות, בגדי עור, שוט וחרמניזציה בגרמנית - עושים לי את זה.

2) היטלר ההומו!

3) נאצים!

(הבהרה: לצורך כתיבת פוסט זה לא בוצעו ניסויים על בעלי חיים. ראו הוזהרתם!)