נודדת לבדי

השבוע שעבר היה שבוע עמוס אפילו עבורי.

* חטפתי מכות מיס"מניקים שרצו לעצור אותי אבל אז התברר שהניידת כבר מלאה.

* קיבלתי גז מדמיע ממג"בניקים שאח"כ גם עצרו אותי וליתר ביטחון גם נתנו לי קצת מכות.

* קיבלתי שוב גז מדמיע וגם קצת מכות שוב - מיס"מניקים.

* בין לבין, יצא לי להתקל בעוד כמה מג"בניקים שהשתעשעו קצת בדחיפות.

השבוע שעבר היה שבוע נוראי.

כוחות הטרור הפועלות ברשות ממשלת ישראל, רצחו בדם קר כמה פלשתינים שניסו להגן על אדמותיהם מפני הפולשים אליהם.

כשהסבתי את תשומת לבם של הטרוריסטים ושאלתי אותם איך התחושה להיות חברים בארגון טרור, הם עצרו אותי. זו לא ממש עילה למעצר וכך גם חשב החוקר בתחנת המשטרה שמחק את התלונה.

השבוע שעבר היה שבוע נוראי.

כשהייתי בתחנת המשטרה ראיתי במו עיניי שוטרים, מג"בניקים ומסתערבים המתעללים בילדים (גילאי 9-13), מכים אותם, משאירים אותם לקפוא בחוץ, קושרים אותם באזיקונים עד שידיהם הופכות סגולות. כל זה שעות לאחר שנעצרו ובלא שתהא לזה כל סיבה.

השבוע שעבר היה שבוע נוראי.

המדינה אליה אני משתייכת כאזרחית, המשיכה לרצוח, להתעלל, לבזוז, להתעלם ולהשתולל כאילו בזו מנסה היא להצהיר: "דמוקרטיה? הצחקתם אותנו"

השבוע שעבר היה שבוע נוראי אבל מבחינה מסויימת גם ניתן להתעודד.

המאבק הפלשתיני הופך לאט לאט להיות מאבק רוחבי. בהרבה מאוד כפרים ולא ע"י חמושים כי אם ע"י תושבי הכפר שיוצאים לגרש את ארגוני הטרור הפולשים אליהם באמצעות מקלות ואבנים.

המאבק הזה יעיל יותר. ביום שישי כבר פחדו הבולדוזרים להכנס לבידו, בשבועיים האחרונים הוקפאו העבודות בבודרוס, עתירה לבג"צ גם היא מסייעת והיום הוציא בג"צ צו על תנאי המורה על הפסקת העבודות ב"עוטף ירושלים" למשך שבוע.

יאללה - מתחיל שבוע חדש. נקווה שיהיה מוצלח ופחות כואב מהשבוע הקודם.