נודדת לבדי

הזוועות שאני נחשפת אליהן בצורה ישירה בחודשים האחרונים, משנות אותי.

ההכרה בסביבה החברתית שלי במעבר הלשוני-מגדרי עוברת די בהצלחה. יש אמנם כאלו שלא מבינים (או לא רוצים להבין) ועושים לי סוג של "דווקא" אבל רוב החברים שלי ואלו שמסביבי, מכבדים אותי ומתייחסים בהתאם.

עקב היותי חרדית בעברי, אני עדיין מוקפת במעט חברים חרדים ואצלם, חששתי להיכנס לזה. כשנפלטה לי התייחסות נשית בגוף ראשון, גמגמתי ותיקנתי את עצמי ובאופן כללי, העדפתי לשתוק ולהתחמק.

שלשום בלילה, הייתי מוקפת בכמה עשרות מכרים וחברים חרדים וכטוב לִבִּי באלכוהול, פתחתי את סגורות נפשי והתחלתי לדבר.

עברתי את זה בשלום. עכשיו אני רק מוצפת בטלפונים שונים, משונים והיסטריים.

שלשום קיבלתי מייל מחבר ששמע מחבר ששמע איכשהו שנולדה לי אחיינית, בת לאחותי הקטנה ממני בשנה.

שלשום שמתי לב לעובדה כי יום שחרורו של הגיבור מרדכי ואנונו, נקבע ליום ההולדת שלי. תודה על מתנת יום ההולדת המהממת.