נודדת לבדי

"יש לכם מזל שיש כאן תקשורת, אחרת הייתי יורה בכם אש חיה". במשפט הזה שנשמע מפיו של טרוריסט מילואים במסגרת ארגון הטרור הישראלי, אפשר לתמצת את המתרחש בשטחים הפלשתיניים בשבועות האחרונים.

קצת רקע:

האינתיפאדה הראשונה שהובילה לועידת מדריד ואחריה להסכמי אוסלו, הייתה התקוממות עממית במסגרתה יצאו התושבים הפלשתינים באבנים, בבקבוקי תבערה ובכל הבא ליד ונלחמו בשלטון הכובש.

מאז ההסכמים השונים והפרתם, המאבק המשיך בצורה של ארגונים כמו החמאס והג'יהאד האיסלאמי.

בחודשים האחרונים, מאז החלה שדידת הקרקעות ועקירת העצים לצורך בניית החומה – חזר שוב המאבק האזרחי ותושבי הכפרים מתארגנים למחאות, כל כפר על אדמתו (כשמידי פעם עוזרים לכפר השכן). נגד צורת המאבק הזו, תושבים שאין להם מה להפסיד היוצאים מידי יום ומוחים, אין לשלטונות הישראלים סיכוי. הם אולי יבנו את החומה בסופו של דבר אבל מלוא ההפסד יופעל כנגדם (וכנגדנו, הגרים באזור).

המאבק האזרחי מתפתח. בתחילה היה מדובר בכפרים בודדים אך כעת, עשרות כפרים נאבקים על אדמותיהם ויוצאים יום-יום, כשהם מלווים בפעילים ישראלים ובינלאומיים, לשטח הבנייה כדי להיאבק בטרוריסטים הישראלים המכתרים אותם ובכל יום נפצעים אנשים נוספים, נהרגים אנשים נוספים והשנאה רק הולכת וגוברת.

ביום שלישי (יום האדמה) הגענו לביתוניא (כפר בפאתי רמאללה) על מנת להשתתף בהפגנת המקומיים כנגד הבניה המתבצעת על אדמותיהם. עוד לפני שהספקנו להתקרב וכשעדיין נמצאנו סמוך לבתים, התחילו הטרוריסטים לירות באוויר אש חיה ולעברנו – כדורי גומי.

למרות הפחד, המשכנו להתקדם לכיוונם דבר שקצת בלבל אותם (הם היו בטוחים שנברח מיד אך אנו לא חשבנו לרגע לעזוב ולהשאיר את הפלשתינים לבד) ועד שהחליטו מה לעשות, כבר היינו במרחק של חמישה עשר מטרים מהם, עם צלמי טלוויזיה ועיתונות ועם מגאפונים דרכם צעקנו להם בעברית, ערבית ואנגלית וביקשנו מהם שלא להמשיך ולפשוע אלא לעזוב את האדמות שלא שייכות להם.

(רק כדי לחדד נקודה מסוימת שאולי לא ברורה לחלק מהקוראים כאן: בכל אותו הזמן התנהלה ההפגנה בסדר מופתי ומלבד קריאת סיסמאות, אף אחד מהמשתתפים בה לא עשה כלום)

תוך כדי שאנו עומדים במקום, החלו הטרוריסטים הישראלים לירות כדורי גומי וליידות רימוני הלם וגז. זה היה הסימן לפריצת מהומות שאחריהם נכתב בYNET לקוניות: "המפגינים יידו אבנים לעבר החיילים שבתגובה השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות". שקר שאין לו כל בסיס. חלק מהתושבים אכן יידו אבנים אבל האבן הראשונה התעופפה רק לאחר שהטרוריסטים התחילו להתפרע.

היריות וידויי הרימונים רק הלכו וגברו. חלק מהמפגינים החלו לסגת לתוך הכפר אך הטרוריסטים, במקום לסגת או לכל הפחות להישאר במקום, החליטו לרדוף אחריהם עם ג'יפ. אני וחבר נעמדנו מול הג'יפ והנהג החל לנסוע אלינו/עלינו במהירות. מהג'יפ אני עפתי הצידה ואילו החבר הצליח לטפס ולשבת עליו. במהירות אדירה עשה הנהג סיבוב כדי להעיף אותו וכשראו שעדיין החבר מצליח להישאר ולהיאחז בג'יפ, התייאשו וחזרו למקומם הקודם.

שוב אש חיה (כבר למדנו לזהות אותה). שוב גומי. שוב רימוני גז והלם. כל זה תוך כדי שרוב המפגינים עם הגב לטרוריסטים ועם הפנים חזרה לכפר. אני נשארתי במקום על מנת להפריע ולעכב את המרדף אחרי כולם וכשנגשו וביקשו ממני ללכת וסירבתי, התחילו בבעיטות, עברו למכות בקת של רובה ולקינוח, הקיפו אותי חמישה טרוריסטים, הפילו אותי והמשיכו עם המכות. נייס, לא?

בשלב כלשהו נגש אלי טרוריסט מילואימניק ואמר: "יא שמאלני לפלף, בוא איתי מכות". "אני בניגוד אליך" עניתי, "מתנגדת לאלימות".

"בפעם הבאה שאתקל בך העגילים שלך ייתלשו ואצבעות הרגליים שלך יחטפו כדורים", הוא השיב כמו שרק טרוריסט יכול לענות.

עוד טרוריסט מאותו הארגון (מדים ירוקים אחידים יש להם, קסדות חדשות הדומות לקסדותיהם של קציני האס.אס.) צווח את המשפט שפותח את הפוסט. הוא צולם ע"י אחד מאתנו, שניסה אחר כך לעניין את עורכי מהדורות החדשות השונות אבל הם אמרו שלמרות שהם מזועזעים מזה, הם לא ישדרו את זה כי "אין בזה משהו חדש אלא זה קורה כל יום".

יקיריי, יקירותיי,

בקרוב גם אנחנו נתחיל למות. אני רועדת מפחד כיוון שברור לי שהסיכויים שאפגע קשה יותר בשבועות הקרובים גבוהים מאוד. אני מפחדת אבל העובדה הזו לא תגרום לי לחדול מלהיאבק. במהלך ההיסטוריה היו רבים שמתו במסגרת מאבקים נגד משטרים אפלים וכנראה שגם הגורל של לפחות חלק מהקבוצה הנאבקת כיום – יהיה דומה.

בינתיים אני פצועה קלות. הפצעים של יום שלישי עוד לא הגלידו ואתמול (חמישי) ספגתי שוב מכות מקבוצה המשתייכת לארגון הטרור מג"ב, כשניסיתי למנוע הריסה של בית בכפר חרבתא. במסגרת הפעולה שם גם נעצרתי ואחרי דין, דברים ושעשוע (להיעצר זה נחמד. אפשר להגיד לטרוריסטים הכחולים ולמג"בניקים את כל האמת מבלי לחטוף מכות כיוון שהם מפחדים להסתבך) – שוחררתי בערבות צד ג' ובכך שחתמתי על צו הרחקה לחמישה ימים מהכפר הנ"ל (אחרי שהם דרשו 15 ימים וחלק מחברי הקבוצה שלי חתמו, אני וחברה נוספת סירבנו ובסופו של דבר הסכמנו ל-5 ימים בלבד). לא נורא, יש עוד כפרים להיות בהם בימים הקרובים...

      
טרוריסטים בפעולה1                                                                                 טרוריסטים בפעולה2

אגב, לפני מספר ימים תהה היושב על הגדר איך ניתן לסייע מבלי להיחשף לקהילה הלוחצת מסביב. אתמול בלילה כשחיפשנו מישהו שיוכל לחתום ערבות, חשבתי על זה. אנחנו בדרך כלל לא מפרים את תנאי השחרור ולכן אין צורך לשלם בפועל את הערבות אבל כן חסר לפעמים מישהו שיוכל לבוא לתחנת המשטרה במהירות, יחתום וייתן טרמפ לעצורים המותשים...