נודדת לבדי

לא ברור לי מצב הרוח המוזר בו אני נמצא עכשיו.
רק לפני שעה התעוררתי ומצאתי את עצמי אפוף במן מצב-רוח ביזארי.

אני לא עצוב, לא שמח. אני בעצם מהורהר כזה. גם הקמטים שליד שבצידי העיניים הסתדרו למצב "הרהור".

אין לי מושג על מה אני מהרהר וזה בדיוק מה שמלחיץ אותי.
אני מהרהר על הכל ועל לא כלום.

מה לכל הרוחות אני עושה כאן (בבלוג, באילת, בישראל, בכוכב הזה)?

אם הייתי יודע מה אני רוצה לעשות, התהיות הפלצ-פילוסופיות האלו לא היו מטרידות אותי (אני אוהב את אופן ההתגלגלות של המילה 'טרדה' להטיותיה השונות על הלשון) אבל גם בנוגע לזה אין לי שמץ של מושג.

כבר יותר מידי זמן אני חי את היום מבלי להתייחס למחר (שלא לדבר על המחרתיים). זה טוב? זה רע? זה טוב ורע?

אני רוצה לשתף אתכם בחלום שחלמתי (כנראה בעקבות הפוסט מאתמול). החלום היה קצר מאוד או שפשוט הזיכרון שלי מהחלום הזה הוא רק ויז'ואלי. במשך כל החלום, מצאתי את עצמי מתבשל בתוך סיר גדול, יחד עם דגים מרוקאים חריפים מהרגיל.

זה כאב, זה שרף אבל באופן מאוד מאוד מוזר - היה לי נחמד.

לקוראים (אם יש כאלו), בקשה:

אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אני אודה לכם מאוד אם תגיבו לפוסטים ולו בכדי שאדע מי עוד משתעמם מהשטויות שלי.

אתם יכולים להגיב גם במילה אחת ("משעמם", "בנאלי"), כל תגובה תתקבל בברכה.

ועוד שאלה לי אליכם: אני מאוד רוצה לשתף אתכם בחוויות ישנות שלי, מהעולם החרדי וממקומות אחרים - זה מעניין מישהו בכלל או שזו סתם הנטיה המטומטמת שלי לדוש בעבר?

אני רוצה: