נודדת לבדי
נוודות היא דרך חיים. טובה? רעה? קשה לי לשפוט את עצמי אבל כנראה שהחיים הובילו אותי לנוודות ולמלחמה נצחית... |
| 6/2003
כשאני אומר לא למה אני מתכוון?
באחד הלילות, כשעוד הייתי נער חרדי מתבגר ותלמיד בישיבה, נתקלתי בו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה, אחרי הכל הכרתי אותו כבר כמה שנים, הוא למד איתי אבל ההיתקלות הזו הייתה שונה.
מקלחות הפנימיה היו שוממות. לא הרבה בחורים נהגו לפרוש למקלחת בשתיים בלילה אבל אני שסבלתי מדימוי עצמי-גופני נמוך, העדפתי לחכות עד שאחרון התלמידים יירדם ורק אז להכנס למקלחת מבלי לחשוש שמישהו יפתיע אותי (או כך לפחות חשבתי)...
בעודי מקרצף את עצמי, הוא נכנס. בלי להוציא הגה מהפה, הוא התפשט ומבין כל המקלחות באולם הגדול, בחר להיעמד ממש לידי.
ניסיתי להסתיר את הפזילות התכופות לכיוונו (ובמיוחד לאזורים מיוחדים בגופו) אך הוא הרגיש בהן ונעץ בי את עיניו בחזרה. מבטי הושפל בתחושה שעשיתי משהו נוראי והברנש ניסה להרגיע אותי.
הוא התקרב אלי בהיסוס, ובתגובה אינסטנקטיבית נדחקתי לפינה, מנסה להימלט, רוצה להישאר. הזיקפה העצומה שלו הפחידה וסיקרנה אותי, נער בתול שהדבר היחיד שהוא מכיר בנוגע למין הומואי הוא: "כל השוכב משכב זכר מות יומת...". לא רציתי למות.
"זה לא בסדר מלמלתי" כשידיו התחילו ללטף את גופי, "זה לא בסדר".
"זה בסדר", הוא ניחם "אף אחד לא יתפוס אותנו.
ואכן, אף אדם זר לא תפס אותנו באותו הלילה אבל שנינו תפסנו גם תפסנו...
באותו הלילה בותקו בתוליי באכזריות עדינה.
למה אני נזכר בזה דווקא הערב?
לפני כמה דקות בדקתי את תיבת המייל שלי וגיליתי בה את המכתב הבא (המכתב מובא בקיצורים ובצנזורה נדרשת על מנת לשמור על חשאיותו של הבחור החי עדיין בחברה החרדית):
שלום למד,
מה שלומך? תספר לי קצת מה קורה אצלך בזמן האחרון.
איפה אתה נמצא, במה אתה עוסק?
אני חייב להגיד שאני מתגעגע אליך והייתי שמח לפגוש אותך בקרוב.
מתגעגע, אלף.
נ.ב. שמעתי שיצאת מהארון ואני רוצה רק להגיד שאני גאה בך. אולי תשלח לי תמונה שלך?
מוזר. מרגש. מסקרן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
