נודדת לבדי

כפי שכבר קראתם, הערב נפתח טוב והמשיך רע אבל אז הגיעה ההתפתחות.
דנדן התפנה והפתיע אותי בשינוי התכנית: "אתה עדיין רוצה לצאת?"
אני שכבר פידרתי את אפי והתכוננתי נפשית ופיזית ליציאה, קפצתי כמוצא שלל רב: "וודאי!" עניתי.
הוא אסף אותי וכך מצאנו את עצמנו מתגלגלים לאיזשהו פיק-אפ בר השוכן לו על החוף.

המקום היה שומם ואם נתעלם מהברמן והברמנית, הדי.ג'יי ושלושת הלקוחות, היינו בודדים וגלמודים. וטוב שכך.
הנחנו לעצמנו להתרגע בפינת הבר, הוא הזמין לעצמו כוס שיוואס (גברררר) ואני הסתפקתי לי במרגריטה קפואה שהשתלבה לי מעולה עם החום הלילי האילתי.

להפתעתי, הגמגום הראשוני שבדרך כלל מאפיין דייטים מסוג זה, חלף לו במהרה. אני לא טיפוס שתקן אך בפגישות ראשוניות, אני הופך לאילם. דנדן לעומת זאת, לא הפסיק להתנצל. הוא התנצל על ההברזה שלו, הוא התנצל על כך שהוא מפטפט הרבה ובין לבין, הוא סיפר על עצמו וחייך את החיוך הברזילאי המ-ד-ה-י-ם שלו (טוב, לא ממש ברזילאי אבל מה כ'פת לי להדביק לו את הפנטזיות שלי?)...

בשלב כלשהו נגשה אלינו הברמנית ושאלה אם זה הדייט הראשון שלנו. כשענינו בחיוב, היא גמגמה בנימוס שהשאלה הגיעה בהמשך לוויכוח בינה לבין הברמן. היה להם משעמם בבר ריק... כתגובה ציונית הולמת, שיחקנו נאמנה את תפקיד ה"זו שאלה חודרנית ולא מנומסת" ובתמורה היא מיהרה להציע לנו את המשקה השני, על חשבון הבית. שוב שיוואס, שוב מרגריטה קפואה.

כשסיימנו לשתות ולפטפט, יצאנו לשאוף מעט אוויר ושוטטנו לנו על החוף עד שהרגשתי את היד המלטפת שלו, מחליקה לי על הגב. צמרמורת.

המשכנו להתהלך לנו כשרגלינו טובעות בחול, ואז התיישבנו עליו, כשאנחנו נשענים על סוכת המציל. המשכנו לדבר, המשכנו להתלטף עד שהברנש נזכר בעבודת הבוקר שלו :-( (בשביל מה עובדים בבוקר?)

את הדרך חזרה עשינו בשתיקה. הוא הסיע אותי בחזרה וכשהגענו למרגלות הבית, התמהמהתי ברכבו, הסתכלתי עליו וחייכתי.
"מותר לנשק אותך?" הוא שאל...
המילים נעתקו מפי. הוא היה מקסים כל כך, עם השיער המדהים, העיניים הבורקות, החיוך חושף השיניים המושלמות... המשכתי לחייך.

הנשיקה הייתה ארוכה ומעלפת. הרגשתי כאילו אני נופל, מאבד את עצמי, את כל התחושות שלי ומתמכר למגע שלו, ללשון המלטפת. לידיים.
כשהתנתקנו הוא פלט: "אני מבין שהתשובה הייתה חיובית". מלך.

עכשיו רק נותר לצפות בכיליון עיניים לדייט הבא...פרטים יבואו.