נודדת לבדי

את גיא פגשתי לראשונה לפני כשנתיים וחצי (אל תתפסו אותי במילה כיוון שהזיכרון שלי לגבי לוחות זמנים, בעייתי ביותר). באותו הזמן הוא ניהל את אחד מפורומי הגאווה המשגשגים ביותר ברשת. בתקופה עליה אנו מדברים, עדיין הייתי בארון וכמובן שגלשתי בניק בדוי.

אחרי תקופה קצרה של התכתבות מעל גבי הרשת, חשפתי את עצמי בפני כמה אנשים ואז, התחלתי להפגש עם הומואים למטרות תרבותיות. היה זה י' שלקח אותי למסיבת הגייז הראשונה בה נכחתי ואז הגיע גיא שהציע שנפגש לכוס קפה (עד אותו הזמן, הפגישות היחידות עם הומואים בהן נחשפתי כהומוסקסואל היו מפגשי מין מזדמנים).

קבענו להפגש בפינת רחובות מסויימת במרכז תל אביב.

כל הדרך מירושלים לתל אביב, הייתי בהיסטריה. אני לא יודע אם אוכל להעביר את התחושות שלי באותם רגעים אבל הן נדו בין התרגשות (ידעתי שאני הולך באותם ימים לקראת יציאה מהארון) לבין היסטריה מוחלטת (מה יהיה? מה יגידו? ואם יראו אותי?)...

נפגשנו. פטפטנו עלי, עליו, על החיים והעולם. נתקלנו גם בגבר בלונדיני מהמם (גיא, זוכר אותו?) שלא התייחס אלינו (בושה!). היה נחמד.

מאז זרמו להם הרבה מים בכינרת. המשכנו להתראות, יצאנו מידי פעם למועדונים והיה בינינו את אותו הקשר שיש לנו עכשיו. פעם בנתקלים אחד בשני איפשהו, מפטפטים קצת, נחשפים אחד כלפי השני וממשיכים הלאה.

בשלב כלשהו טס גיא לטקסס הרחוקה וכעבור זמן מה, פרש מניהול הפורום וניסה להוריש לי אותו. אני שהתקשיתי להכנס לנעליים הגדולות שהותיר לי, פיניתי את מקומי כעבור זמן קצר לטובת הבאים אחריי.

מידי פעם המשכנו להתקל אחד בשני. במסנג'ר, בפורומים שונים ומשונים וכעת – כאן.

את הפוסט הזה אני רוצה לנצל כדי להגיד לגיא תודה. ראשית כל על ה'פרו' שהוא העניק לי ברוב חסדו ושנית, על שהוא היה עבורי משהו שאפילו לא ידע. סוג של מורה דרך, סוג של אבא מנחה בעולם שמחוץ לארון.

תודה. אוהב אותך.

עדיין לא בדקתי אם האתר הזה מתפקד כראוי אבל כבר הספקתי לפתוח בו תיבה שכתובתה [email protected] ואם אין לכם את החשק להגיב בגלוי, אתם מוזמנים לשלוח אלי את הגיגיכם.

אם גם ברצונכם לזכות בתיבה כזו, כל שעליכם לעשות הוא לגלוש ל: www.intermail.co.il ולהעניק לעצמכם את התיבה המבוקשת.