מה שבראש שלי

23:44

אני אבא ואחי הקטן ישבנו לצפות בסרט נחמד, בשם טומורולנד.

מוזר לי שכל הסיטואציה הרגישה לי לא נוחה.

זה התחיל כשאני נצמדתי לפינת המזרן וחיכיתי שאחי הקטן יסיים לאכול, ואבא שכב לצידי. בזמן שהוא דיבר בטלפון, הוא חבט במזרון עם היד, מבלי לשים לב.

הרגשתי את המזרן רוטט, וזה הרגיש לי שאין לי פרטיות. המזרן רטט מתחתי, לאורך הגב, והרגשתי את זה גם בבטן.

הרגשתי כאילו שנוגעים בי, הרגשתי לא נוח.

אח"כ, כשכבר צפינו בסרט, שכבנו שלושתנו במיטה, אחי הקטן התחבק עם אבי, משום מה זה נראה לי מאוד מוזר.

אנשים עושים דברים כאלה? זה הרגיש לי חוצה גבולות.

תחושות של פחד ומוזרות, כמו אחרי הזיכרון באונס עלו בי. הרגשתי לא קשורה, ושקשה לי עם הסיטואציה.

ניסיתי להבין מה בדיוק בסיטואציה מקשה עלי ולא הייתי בטוחה.

אולי הקרבה, אולי, העובדה שנוצרת אינטימיות כזאת בין בני משפחה, ואצלי זה הרגיש מוזר, כי יש עדיין איזשהו בלבול לגבי אינטימיות של אהבה בין בני משפחה לאינטימיות של בני זוג עם תשוקה ואהבה.

עכשיו אחי הקטן נשכב לישון לידי, זה מאוד מוזר לי.

הוא בן 15.5, כבר גדול.

מוזר לי לישון עם מישהו במיטה שהוא לא אתה. 

אני מתחילה להתגעגע, טוב שאני פורקת בכתיבה.

שמתי במקביל קטע של נבל, שמעט זמן לפני שטסת, הגעת אלי, אחרי כמה ימים שלא התראינו, אני זוכרת געגוע עצום, ואהבה, והמון אינטימיות, ותשוקה. התחבקנו הרבה, ולא הסכמנו להיפרד האחד מהשניה.

הרבה הרבה זמן. ואחר כך התנשקנו לאט, מרעננים את ההיכרות, והזיכרון. מתחזקים יחד.

אמרת לי שזה קטע מוסיקה טוב, שהוא מתאים. מן נוסח כזה של התלהבות והכרת טובה.

מה איתך הלילה?

23:57