מה שבראש שלי

12:38

אני מרגישה די מרוקנת. חסרת חשק לכל דבר שהוא. שאין תכלית לימים שלי, שאני מתבזבזת בכלום.

חסרה לי תמיכה, אהבה, מעטפת מכילה, כרגע די בודדה.

חזרת לפני שבועיים וחצי. משום מה הזמן לא עובד לי. אני לא מצליחה להרגיש כמו מקודם.

נאטמתי. אולי נפגעתי חזק, אולי בתת המודע, החלטתי שמספיק.

אני רוצה את הרגשות שהיו לי. את ההתרגשות בבטן, גם אחרי הרבה זמן ביחד. 

את ההתלהבות, הגעגוע, האהבה, הזו שממלאת הכול.

אני מרגישה חסומה. כואבת.

כבר יצא לנו כמה פעמים לנהל שיחות ארוכות של כלום. אני צריכה לנסות חזק יותר, להיפתח, לשתף.

אני רוצה שיהיה לי טוב שוב.

אני מתגעגעת להנאות הפשוטות שלנו. יודעת שכרגע אני הופכת הכול לאידילי.

אני יודעת שיש לנו גם חילוקי דעות, וקשיים, ורגעי עצבים. ועדיין אנחנו מצליחים להתגבר עליהם. כל הזמן. גם כשזה לוקח יותר זמן. אולי זה המקרה.

כנראה שאני מערבבת תחומים בחיי. שהרי במועדפת לא הולך כמו שתכננתי. הרבה אנשים טובים עזבו. אני לא רוצה להישאר פה האמא, באולפנה שנהפך כאן. במקביל, הבנתי שהסיבה שאני לא הולכת למקום אחר, היא כי אני מנסה לשמר את מה שיש לנו. לשמור על קרבה גיאוגרפית. זה מטופש כי הלוך חזור אלי זו נסיעה של שעה, ובעצמך אמרת שכבר עדיף את תל אביב.

אני ממש מתגעגעת אליך, ואתה כאן, ואנחנו די הרבה יחד.

אני רוצה להפשיר, ולהכיל את הטוב שמסביבי.

קשה לי.

12:48