מה שבראש שלי

18:45

לאחר שלושה שבועות בשקט הירוק מתוק הקיבוצי אליו עברתי. קשה לחזור לת"א, המון האנשים פוגש אותי בהפתעה, הכעס רבתי, החוצפה, ההידחפות והזלזול. בטוחה שאתקל בדברים טובים בהמשך.

כרגע הרעש הצפיפות וכמות האנשים, משפיע. גורם לי לחשוב שנית על הכדאיות של הנסיעה.

בעצבנות של נהג האוטובוס המסוים, עקב תקלה במכשיר הרב קו,  המוסיפה לעניין, ויחסו הגס אל זרים בעקבות דברים שעברו עליו במהלך היום.

על הידחקות מעט היסטרית של אנשים ודריסה של אחרים, גם בדחיפות קלות באוטובוס, התחככויות  מעבר.

וספציפית אדם שזיהה מקום לידי, וכמעט התיישב עלי, כי ישבתי מעט באלכסון.

אני רוצה להתרגל חזרה, ולהיות פחות שונאת אדם.

כרגע בהתמודדות.