מה שבראש שלי

18:45

לאחר שלושה שבועות בשקט הירוק מתוק הקיבוצי אליו עברתי. קשה לחזור לת"א, המון האנשים פוגש אותי בהפתעה, הכעס רבתי, החוצפה, ההידחפות והזלזול. בטוחה שאתקל בדברים טובים בהמשך.

כרגע הרעש הצפיפות וכמות האנשים, משפיע. גורם לי לחשוב שנית על הכדאיות של הנסיעה.

בעצבנות של נהג האוטובוס המסוים, עקב תקלה במכשיר הרב קו,  המוסיפה לעניין, ויחסו הגס אל זרים בעקבות דברים שעברו עליו במהלך היום.

על הידחקות מעט היסטרית של אנשים ודריסה של אחרים, גם בדחיפות קלות באוטובוס, התחככויות  מעבר.

וספציפית אדם שזיהה מקום לידי, וכמעט התיישב עלי, כי ישבתי מעט באלכסון.

אני רוצה להתרגל חזרה, ולהיות פחות שונאת אדם.

כרגע בהתמודדות.

12:38

אני מרגישה די מרוקנת. חסרת חשק לכל דבר שהוא. שאין תכלית לימים שלי, שאני מתבזבזת בכלום.

חסרה לי תמיכה, אהבה, מעטפת מכילה, כרגע די בודדה.

חזרת לפני שבועיים וחצי. משום מה הזמן לא עובד לי. אני לא מצליחה להרגיש כמו מקודם.

נאטמתי. אולי נפגעתי חזק, אולי בתת המודע, החלטתי שמספיק.

אני רוצה את הרגשות שהיו לי. את ההתרגשות בבטן, גם אחרי הרבה זמן ביחד. 

את ההתלהבות, הגעגוע, האהבה, הזו שממלאת הכול.

אני מרגישה חסומה. כואבת.

כבר יצא לנו כמה פעמים לנהל שיחות ארוכות של כלום. אני צריכה לנסות חזק יותר, להיפתח, לשתף.

אני רוצה שיהיה לי טוב שוב.

אני מתגעגעת להנאות הפשוטות שלנו. יודעת שכרגע אני הופכת הכול לאידילי.

אני יודעת שיש לנו גם חילוקי דעות, וקשיים, ורגעי עצבים. ועדיין אנחנו מצליחים להתגבר עליהם. כל הזמן. גם כשזה לוקח יותר זמן. אולי זה המקרה.

כנראה שאני מערבבת תחומים בחיי. שהרי במועדפת לא הולך כמו שתכננתי. הרבה אנשים טובים עזבו. אני לא רוצה להישאר פה האמא, באולפנה שנהפך כאן. במקביל, הבנתי שהסיבה שאני לא הולכת למקום אחר, היא כי אני מנסה לשמר את מה שיש לנו. לשמור על קרבה גיאוגרפית. זה מטופש כי הלוך חזור אלי זו נסיעה של שעה, ובעצמך אמרת שכבר עדיף את תל אביב.

אני ממש מתגעגעת אליך, ואתה כאן, ואנחנו די הרבה יחד.

אני רוצה להפשיר, ולהכיל את הטוב שמסביבי.

קשה לי.

12:48