טוב אז הנסיעות האחרות בבקרים לבית הספר העלו לי כמה מחשבות...
מזה יצא לי שיר
נפגשתי לא פעם ולא פעמיים
עם מלאך,אפילו שתיים
כל פעם כל מפגש
את צבעו משנה מחדש
פעם אדום ופעם סגול
כאילו צבעו אותו במכחול
בין כל פעם בין כל מפגש
שוב גדל הגעגוע שוב נפצע מחדש
הפצע רק גדל ומעמיק, את הכאב אני משתיק
ואת עצמי מכולם אני מרחיק
פעם לבן ופעם צהוב
כל כך כואב לי אותו לאהוב
מעטים הם המלאכים ואף בודדים
ובארץ משל עצמם הם נמצאים
ברחבי כולה הם נודדים
ולבבות רבים הם משאירים פצועים
מופיעים בדמות אדם ומטעים לא מעט
נכנסים לחייך,מחשבותיך לאט לאט
אין להם סיבה ללכת,לכן הם נשארים
ולך נותנים כוחות להזיז אפילו הרים
פעם חום ופעם שחור
הם לחייך מכניסים אור
אין לדעת איך הכל יגמר
אם לב של מישהו ישבר
או שהכל כמו פעם ישאר
והסיפור הזה לעולם לא יגמר...
~חשוב לי לציין שזה לא הגירסא הסופית של השיר~