נשענים על קירות שנופלים, אתה אולי חופשי אבל אני לואה בתוכי. בוכים לתוך ניירות לא סופגים, אתה אולי עוד שם אבל אני רק בדרכי. ואני יודעת שעוברים ימים קשים מאז העבר שעבר, עוברים ימים קשיםמאז היום שבו הכל עבר, עוברים ימים קשים מאז הקיץ שעבר, מאותו הערב , שבו הכל נגמר. ואני יודעת שכשעוברים ימים קשים צריך חלום שלא נגמר, צריך תקווה שלא תלך, ואני יודעת יותר מכל, כמה זה קשה.
את רואה שאת בוכה, ואת בכל זאת רוצה. לא אל תבכי לי לא אל תבואי, לא רק אל תבכי לא אל תתקרבי. ואני יודעת כן, שעוברים ימים קשים מאז אותו הלילה,עוברים ימים קשים מאז היום שבו הרגש חלף, עוברים ימים קשים מאז הקיץ שעבר, מאז חלום שהתנפץ שבו הכל נגמר. נשענים על קירות לא יציבים, אתה אולי חופשי אבל אני כלואה בתוכי. בוכים לתוך ניירות שלא סופגים, אתה אולי עוד שם אבל אני רק בדרכי.  אתה אולי עוד שם אבל אני רק בדרכי.  רק בדרכי.  רק בדרכי.  רק בדרכי.  
מאז אותו חלום שהתנפץ, שבו הכל נגמר.
ואת בוכה ואת רוצה,  לא אל תבכי לא אל תבכי, לא אל תבואי.. רק אל תבכי אבל אל תתקרבי, רק אל תבכי, רק אל תבכי, לא אל תבכי...