בלמ"ס

אל תלכי במורד של מסדרון אינסופי

קחי לך זמן

כל הדלתות מובילות לחדר אחד

הכאב הזה יחלוף מהר אני מבטיח

חדר ריק.. על הגג שלו הגשם דופק

זה רק זמן ונשכח

הוא מספר, מספר לך שאת לבד

ואיך לומר

התקרה בו כחולה וכחולים הקירות

כל הזמן את בין לבין ולא בדיוק ברור לך

ותלויה שם מראה שמראה

מה לומר כשהפוך. וכל דבר

היה יכול להיות

מבלבל ומעורפל, מכאיב

בעולם מקביל שם אנחנו אוהבים תמיד

זה לא נראה לך, לקבל זאת בנימוס

במרחק נגיעה מכאן.