התחלתי להבין לאט שלמרות שיש אנשים שאוהבים אותך, בסופו של דבר לאף אחד לא באמת אכפת מהחיים שלך
וזה בסדר, זה אפילו הגיוני
לכל אחד יש חיים משלו ובעיות משלו והרבה יותר מידי דברים שקשורים אליו כדי שיהיה לו אכפת מחיים של בן אדם אחר
זה פאק כזה של בני אדם. לפעמים גם אני לוקה בזה בלי לשים לב
ולפעמים אכפת לי יותר מידי מחיים של בן אדם אחר
בלילה האחרון גיליתי על עצמי דברים שכבר ידעתי
עכשיו אני פשוט חייבת לעשות איתם משהו בדחיפות:
אני שונאת את עצמי
אני לא יודעת להגיד לא
אני חייבת ללכת לרופאת נשים
אני מרגישה מקולקלת
אני מרגישה בעוצמות גדולות מידי
אני נופלת ברשת
צריך לקחת הכל בפרופורציות.
במקום לקחת אותי אחורה לתקופה בחטיבת ביניים שבה שמעתי לינקין פארק כל היום בחדר סגור על פול ווליום השיר הזה דווקא יושב בול על עכשיו. על החיים שלי. צועק את המילים שלי החוצה בלי שאני אדבר אף אחד לא שומע את הצעקה הזאת (כן, גם לפרסם אותו בפייסבוק לא אומר שישמעו, תתפלאי טיפשה) פשוט נגמרו לי האופציות ואני מדברת הכי טוב כשהשירים מדברים במקומי אני רוצה לצרוח ולהסביר הכל לאנשים שחשובים לי אני רוצה להיות חשובה לאנשים שחשובים לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני אחשוב על אחד.