בלמ"ס

הם נכתבו לפני המון זמן יחסית, עכשיו מצאתי אותם ואמרתי, למה לא. ננציח אותם כאן כדי שיום אחד אני אוכל לחזור לפה ולהיזכר..

#1

אני קמה בבוקר בעולם אחר.

מתעוררת על מיטה עם מצעים בצבע קרם, מתמתחת לאט ומפהקת. זאת המציאות החדשה שלי.

לפעמים עולה בי מחשבה שאולי אלה לא באמת החיים שלי, ואיך הם נראו בכלל?

היו אנשים שהכרתי, שאהבתי ושנאתי, היו לי רגשות

כאן אין לי כלום.

יכולתי לקום ולעלות על מטוס, אחרי השחרור, אבל הוא היה כל כך רחוק ולא הצלחתי לחכות, אין לי סבלנות

בדרך כלל אני חושבת יותר מידי ולא עושה הרבה, או שאני עושה המון טעויות בלי לחשוב בכלל.

כשאני יורדת מהמיטה, הרצפה בחדר מכוסה כולה בשטיח.. כמו בחדר שהיה להורים שלי. כשהיו לי הורים.

וזה כיף ככה, כי לא קר לי בכפות הרגליים.

אני פותחת חלון ומסתכלת החוצה, אין בחוץ כלום. אבל זה בסדר, זה מה שרציתי. יותר קל לי להתמודד עם הכלום שיש כאן

הוא מהסוג המרגיע ולא עושה לי בחילה כמו שהיתה לי בעמדות שמירה בשעות הקטנות של הלילה, כשהכלום מהסוג המעיק מתחיל להציף אותי מבפנים

באמת רציתי קצת שקט.

היה לי פעם תחביב, כישרון כזה לשקר. הייתי כל כך טובה בזה עד שהתחלתי להאמין לשקרים של עצמי והיה לי קשה להבדיל בין השקר ובין האמת.

ובעולם שהייתי בו, זה היה לי חשוב.

עכשיו כבר לא אכפת לי אם הכל שקר.

אין לי כלום בחדר.. 'עברתי' לפה ממש לא מזמן, וגם ככה לא נשאר לי מה לשים בחדר הזה. אני לא רוצה מראה.

ואני לא צריכה שידה עם מגירות להחביא בהן את כל השדים שלי ולא צריכה את הקרם גוף שלי בריח וניל, שפעם הריח שלו הרגיע אותי בסוף כל יום...

אני סוגרת את החלון על הכלום שמאחוריו.

פעם היה גבר שאהבתי

גם הוא נשאר מאחור, כנראה לא מודע בכלל. ואולי עדיף ככה.

פעם היו לי חיים אחרים, אולי הם היו שקר ואולי אמת.

היום יש לי חדר, יש בו מיטה עם מצעים בצבע קרם

וחלון.

#2

מכנסיים בצבע ירוק זית

מקופלים עם גומיות מעל נעל שחורה גבוהה, ברכית, אפוד, קרמי, וסט, נשק, מחסנית בהכנס...

מפרפרית לחרירית לפרפרית ועוד יום עובר

ריח של יותר מידי זמן שנתקע במוצב

חלומות על מיטה ומקלחת.. ופיצה ואוכל של בית, ומשפחה

אני רוצה הביתה.