לא רגיל אצלי.
אני מוצאת את עצמי במצב שאני מרגישה בתוכי מועקה, קושי כזה, כאב, עצב.. אני לא יודעת איך לקרוא לזה
הלוואי שהייתי יודעת בדיוק מה המילה להגדיר את הגוש הזה שתקוע לי איפושהו מעל החזה, קצת מתחת לעצמות הבריח.
ופעם חשבתי שאני יכולה להוציא אותו, או לפחות חלק ממנו דרך האמנות
אז ציירתי כדי להתנקות
ובימים של חוסר יכולת או רצון לצייר, או כשכבר הגעתי לשלב שב יכולת הציור שלי לא מספיקה כדי לבטא את הרגשות שלי-
חשבתי שאני אוכל להוציא הכל בנגינה
אז לקחתי גיטרה וניגנתי. לפעמים ימים שלמים
כשהגיעו זמנים שכבר לא מצאתי שירים שיביעו את מה שאני רוצה להגיד, וכששוב, יכולת הנגינה שלי לא הספיקה
כתבתי. כתבתי כאן בבלוג, כתבתי בפלאפון ושמרתי בתיקיה עם סיסמה, כתבתי על דפי נייר, כתבתי וכתבתי וכתבתי
עד שהמילים איבדו משמעות
גם עכשיו, אני כותבת ועדיין לא מצליחה להתרוקן
פניתי לכל כיוון, שרתי את נשמתי, אפילו עשיתי ריצות, כשלא היה לי כבר לאן לברוח גם חתכתי את עצמי
חשבתי שזה ישפר את הכאב שבפנים אם אני ארגיש כאב מבחוץ. וזה אולי עזר זמנית
אבל עדיין, אני מוצאת את עצמי באותו מצב, אפילו יותר גרוע
כי עם הזמן המועקה הזאת רק הולכת וגדלה למימדים מפלצתיים
אני לא יודעת מה לעשות עם השד הזה שמתפתח בתוכי, הוא משגע אותי ואני לא מוצאת אף דרך להוציא אותו החוצה
מה עוד אפשר לעשות..?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני אחשוב על אחד.