בלמ"ס

זה כבר לא מצחיק, אני יודעת שהנושא קצת טאבו, בעיקר כשהו מגיע מפה של אישה

ואני לא יודעת אם זה באשמת הצבא או ש..

בחיי, אני ממש ממש רוצה

לא- צריכה-! בדחיפות

ס-ק-ס!!!!!!!!!!!!

וסליחה על הגסות.

 להיות מאושרת, איך זה קורה שאני

עוד לא שם...?

דברים מתגלגלים וקרה שמישהו הזמין אותי לצאת איתו.

אנחנו מדברים כבר כמה חודשים ומידי פעם הוא היה זורק רמזים.

אז פעם העדפתי להתחמק באלגנטיות. הרגשתי שלא מתאים לי כלום.

אני לא יודעת מה קרה שפתאום התחלתי להתעניין גם. נראה שזמן ההמתנה השתלם.

אז אנחנו הולכים "לנסות", כמו שהוא אמר, ואני מלאה בחוסר ודאות

ז"א, אם מישהו מציע לך לצאת והדבר השני שאת חושבת (מייד אחרי "אומייגד אההה" הלחוץ הנשי הרגיל) זה על כמה זמן תחזיקו ואיך יהיה הכי פחות פוגע להיפרד כשזה יגמר, סימן שמשהו לא בסדר, לא?

ואני לא יודעת מה עוצר בעדי, הרי זה היה כל כך חסר לי, כל כך השתוקקתי לזה והנה כשזה מגיע

אני מתקפלת ועושה צעד ענק אחורה. למה?