"אף פעם לא חשבתי שזה ייקרה דווקא לי, מכולם דווקא אותי חטפו "

מהפרקים הקודמים :

"החלום .. " מילמלתי לעצמי "את בסדר ? " האיש התקדם לעברי "תודה " אמרתי לו "למה הוא ברח כשהוא ראה אותך ? " "סיפור ארוך , עכשיו לכי הבייתה" "לא אני צריכה הסבר ! " "הסבר למה ? " "למה שראיתי " "מה ראית ? " האיש שהיה מולי התחיל להילחץ , לא ראתי בבירור את פניו , היה חושך . "היו לאיש ניבים מלאות בדם " "ראית יותר מדי " הוא התסכל עליי והרים אותי על כתפו . "מה אתה עושה ? " הרגשתי את הלחץ עולה בי שוב "מוודא שלא תזכרי כלום "

פרק 2 -

"תורייד אותי ! " צעקתי לו אבל הוא המשיך בשלו , הגענו לביתן קטן , הוא סגר עלינו את הדלת ונעמד מולי . "מה אתה מתכוון לעשות ? " התחלתי לבכות , פחדתי , לא הכרתי אותו , רציתי פשוט להיות בבית עכשיו, התחרטתי שלא נסעתי עם אמא לניו יורק רציתי ללכת משם . הוא התחיל להתעצבן , ראיתי את הפנים שלו נהיות אדומות , הוא בעט בכיסא שהיה ליד . הוא התחיל להסתובב בחדר . "ס...סליחה ? "שאלתי כולי מפוחדת "מה את רוצה ? " "לדעת מה אתה הולך לעשות איתי "

הוא לא ענה לי , הוא פשוט המשיך להסובב בחדר " מי אתה ? מה אתה רוצה ממני ? אני רוצה הבייתה ! "

"אולי תשתקי ? "

"אני ישתוק אם תענה לי "

"אני לא מבין למה אני לא מצליח למחוק אותך , מה יש בך ? "

"למחוק אותי ? "

"כן למחוק אותך " לא הבנתי מה המשעמות של למחוק אותי . התיישבתי על ספה שהייתה שם בצד . "אני רוצה ללכת "

"לא מעניין אותי "

"בבקשה אני מבטיחה שאני לא יספר כלום "

"לא "

"אבל אני לא רוצה להיות פה , במוקדם או במאוחר אמא שלי תגלה שאני לא בבית והיא תחפש אותי " שיקרתי , אמא שלי לא יכלה לדעת שאני לא בבית , היא הרי בניו יורק .

"אמא שלך בניו יורק לא ? "

"מה ? " איך הוא ידע ?

"תשמעי מה נעשה , אני מחזיר אותך הבייתה , את לא מספרת מילה ! ברגע שאני מגלה שסיפרת למישהו , את יכולה להגיד למשפחה שלך ביי ביי . מובן ? "

"כן " אמרתי כולי מפוחדת אבל שמחה שאני הולכת משם .

"בואי "

"אני יכולה ללכת לבד " "לא את לא , את אפילו לא יודעת איפה אנחנו "

"אני כן " שוב שיקרתי "אה כן ? אז איפה אנחנו ? "

"אווח ! קח אותי וזהו "

"יופי , עכשיו בואי "

נכנסנו לאוטו מלוכלך ומלוכלך . "אני גרה ברחוב הפרגים " "אני יודע , 7 נכון ? "

"איך אתה יודע ? איך אתה יודע שאמא שלי בניו יורק ? "

"את לא תביני "

"אליה " אמרתי לו

"מה ? " הוא שאל כלא מבין מה אני רוצה ממנו

"אליה , קוראים לי אליה "

"מרטיט " הוא אמר באכזריות ... מגעיל ..

שתקנו כל הנסיעה עד שהגענו לבית שלי, ירדתי מהאוטו . "תזכרי " הוא אמר לי " שום מילה ! "

"אני זוכרת " אמרתי לו ונכנסתי הבייתה .

עליתי לחדר שלי ונכנסתי להתקלח , הורדתי מעליי את כל היום הנורא הזה .

לבשתי טייץ שחור עד הברך וגופייה ורודה . הסתרקתי והשארתי אותו פזור שייתיבש.

ירדתי למטה להכין לי שוקו ויצאתי למרפסת . מה זה היה היום הזה . מי הוא בכלל ? איך הוא יודע עליי את הדברים האלה ?

מי זה היה הבן אדם הזה שרצה לעזור לי עם האוטו ? או שלא כל כך ... "פאק " מילמלתי לעצמי , האוטו נשאר שם .

יופי אליה !

התקשרתי לגרר שיביא לי את האוטו וחיפשתי את הכסף שאמא השאירה לי .

אחרי שעה הגרר הגיע ויצאתי בחוץ לשלם לו . "תודה רבה " אמרתי לו והוא נסע .

התקדמתי לעבר הבית שלי , ראיתי צל .. מי זה ? התפללתי שזה יהיה סתם חתול . "מה אתה עושה פה ? " אמרתי לחוטף המציק שלי שעמד ליד הבית שלי . "מוודא שלא סיפרת כלום " "לא סיפרתי , וגם למי עוד יש לספר ב4 בבוקר ?""לכי תדעי .. "

"אוייש " הסתכלתי לו על היד , היא הייתה מלאה בדם . "היד שלך ... היא מדממת "

"ו .. ? " הוא אמר , לא נראה שהיה לו אכפת . זה היה נראה חתך עמוק .

"תקשיב .. החתך עמוק אולי תיכנס ואני יטפל בזה ? "

"לא תודה אני מסתדר "

רציתי לעזור לו , למרות שהוא הפחיד אותי עד מוות , הוא בכל זאת לא הרג אותי .

"בבקשה , בוא תיכנס " אמרתי לו ופתחתי את הדלת של הבית שלי .

-

היוווש , תקשיייייייבוו תווודה רבה על התגווובות המדהימות לפרק 1 (:

אני רק רוצה להגיד שאני פותחת רשימת קבועים כי זה די קשה להודיע לכל אחד כי יש כאלה שאני מודיעה להם והם בכלל לא מגיבים ..

אז מי שרוצה מוזמן להגייד לי (:

מקווה שתהנו מהפרק ואני מצטערת שהוא יצא קצר D:

אוווהבת המון ,

רויאל