"אף פעם לא חשבתי שזה ייקרה דווקא לי, מכולם דווקא אותי חטפו "

פרק 1 - החיים החדשים שלי

יהלי -

"אמא אני בבית " צעקתי כהרגלי , "אמא ?  " שאלתי שוב כאשר לא שמעתי את קולה של אימי שעונה לי כמו בכל יום .
נכנסתי לחדר השינה של הורי ולא מצאתי אותם שם . הלכתי באיטיות לחדרי מסירה מעליי את בגדיי ונכנסת למקלחת ,  להוריד מעליי את היום הזה .
סגרתי את ברז המים וניגבתי את גופי מסתכלת על עצמי במראה , התלבשתי בזריזות וירדתי למטה לאכול .
"רגע "אמרתי כאשר שמעתי את הדפיקות על דלת ביתי , הנחתי את המזלג בצלחת וקמתי לפתוח , פתחתי את הדלת ומולי עמד שוטר מחזיק בידו דפים "כן ? "
"את יהלי בן הרוש ? "  השוטר שאל אותי ואני הנהנתי כמסכימה "נעים מאודי יהלי אני גל . בואי .. אני חושב שכדאי שנשב " הוא אמר לי , הוא היה גבוה נראה בשנות ה30 לחייו , קולו היה רך ומבטו היה רגוע , התיישבנו על הספה של הסלון מנסה להבין מה הוא רוצה ממני ... למה לעזעאעל יש שוטר בבית שלי ?
"יהלי .. היום כלפני שעה התקשרו אלינו ואמרו לנו שהייתה תאונה שבה היו מעורבים מכונית ומשאית , במכונית מצאו שני אנשים..את ההורים שלך " הוא אמר והרגשתי דמעה יורדת לי על הלחי "הם בסדר ? ההורים שלי בסדר? אני רוצה ללכת לראות אותם "
"יהלי .. " גל  אמר ונגע בכתפי , "ההורים שלך .. כתוצאה מהתאונה שהם עברו המכונית התהפכה והם נפגעו קשה , הם איבדו המון דם , וכאשר אנחנו הגענו לשם הם כבר היו ללא רוח חיים " כאשר גל אמר את המשפט הנורא הזה הפסקתי לתפקד באותו רגע , התחלתי לרעוד והרגשתי את הדמעות יוצאות אחת אחרי השנייה , 'הם היו כבר ללא רוח חיים ' המשפט הדהד באוזניי , הרגשתי את ראשי מסתחרר וראיתי הכל שחור , "יהלי? " גל שאל לשמי אך לא עניתי לו , משם אני כבר לא זוכרת מה קרה , אני רק זוכרת שבאותו הרגע , איבדתי את המשמעות לחיי .

-כעבור שבוע -

"יהלי .. את איתי ?" שמעתי את קולו של גל כאשר ישבתי איתו בחדר המשטרה "כ..כן " אמרתי לו מנערת את המחשבות מראשי .
"אני חייב לדעת , אין לך קרובי משפחה ? "
"לא , לאף אחד מהוריי לא היו אחים והוריהם נפטרו ממזמן .. חיינו רק שלושתנו.. " אמרתי והרגשתי את המחנק בגרון שעוד שנייה עומד לפרוץ אך שלטתי על עצמי , לא רציתי להתפרק שוב , לא רציתי לבכות שוב .
"אני כבר חוזר  " הוא אמר ואני הנהנתי , ברגע שהוא יצא ניגבתי דמעה שירדה בניגוד לרצוני ולא הבנתי מה יעשו בי עכשיו , איך חיי יראו .. איך חיי יראו בלי ההורים שלי .
לאחר כרבע שעה גל חזר "סליחה על העיכוב" הוא אמר , "זה בסדר "
"יהלי , תראי , לאור המצב שקרה .. " הוא אמר מנסה למצוא מילים לזה שאין לי הורים . "את נשארת היחידה ממשפחתך " הוא אמר לוקח נשימה , ראו עליו שהיה לו קשה לדבר עם מישהי שרק לפני שבוע החיים שלה היו הכי מושלמים ושיש ועכשיו היא יושבת בתחנת משטרה אחרי ששני ההורים שלה מתו ואין לה אף אחד בעולם .
"את הרי רק בת 16 ואת קטינה , את לא יכולה לגור לבד.. ומצאנו לך פנימייה שתהיה שמחה לקבל אותך ו.. "
"רגע , אמרת עכשיו פנימייה ? "
 "כן  "
"אז לא , אני לא מתכוננת לחיות בפנימייה "
"אין לך עוד אפשרויות , את חייבת להבין , המצב הזה קשה וזה הפיתרון היחיד שיש "
לא עניתי , לא היה לי כוח לצעקות ולויכוחים .. שיישלחו אותי לאן שהם רוצים אותי זה כבר לא מעניין ."בפנימייה הזו יש ילדים שהוריהם לא רצו אותם , שלקחו אותם מהוריהם בגלל שהם לא היו מספיק טובים בשביל לטפל בהם וצרכו סמים ואלכוהול , ויש ילדים כמוך . " ילדים כמוני ? אה כן , ילדים שאין להם הורים . "דיברנו עם המנהלת והיא הציעה שתעברי כבר מחר .. היום תלכי לביתך ותארזי לך את כל מה שאת צריכה , מחר אני אבוא לקחת אותך , הלימודים שם מתחילים בשעה 8 , אני אבוא ב7 ואאסוף אותך . אוקי?"
"טוב " אמרתי לו , "יאללה בואי ,נלך לבית שלך " הוא אמר וקמתי ממקומי , גל התייחס אלי מדהים בכל התקופה הזאת , בהלוויה של ההורים שלי היינו רק אני והוא שדאג לחבק אותי . הוא היה איתי כל הזמן והחזיר אותי הבייתה בכל פעם שהייתי צריכה לבוא לתחנת המשטרה .
הלכתי לביתי שכנראה זה יהיה הפעם האחרונה שאני יישן בו , מתקדמת לחדרי ואורזת את כל הבגדים והנעליים שלי , שמתי שם את כל הקרמים והבשמים שלי . לא לקחתי הרבה דברים רק את מה שאני ממש אוהבת . נכנסתי לחדר של הוריי מתיישבת על המיטה שלהם , הריח שלהם עדיין היה בחדר , שמתי את ראשי על הכרית של אימי והתחלתי לבכות .. שוב .. לא מאמינה שהם אינם .
חיבקתי חזק את הסדין שלהם , לא שיניתי בבית כלום .. שהכל יישאר כמו שהיה ,במיוחד החדר שלהם . פתחתי את הארון של אימי מוציאה משם את החולצה שהכי אהבתי שלה , ולקחתי לאבי את אחת מעניבותיו שהרבה ללבוש ושמתי אותם במזוודה שלי יחד עם הבושם של אימי , שתמיד יהיה לי את הריח שלה .
ירדתי למטה לסלון ולקחתי מהמדף את התמונה של שלושתנו שצולמה בפסח , אנחנו מאושרים ומחייכים למצלמה , היינו אז בפיקניק וביקשנו ממישהו לצלם אותנו .
לקחתי איתי את התמונה וחיבקתי אותה חזק , נכנסתי לתוך מיטתי עוצמת את עיניי ונותנת לעצמי לרחף ולהירדם , יודעת שזה הלילה האחרון שלי בבית  , הלילה האחרון לפני החיים החדשים שלי .