"אף פעם לא חשבתי שזה ייקרה דווקא לי, מכולם דווקא אותי חטפו "

אומיגאד פרק 3 ! 

טוב אז הוא ארווווווווווךך ולקח לי זמן לכתוב אותוו והוא אחד הפרקים שהכי נהנתי לכתוב , אני מקווה שתהנו לקרוא אותווו ♥

תודה רבה על הכל ! על כל התגובות המדהימות על הפררק הקודם , די אתם מדהימייים !!!!!!!!!!!!!! 

אני מאוהבת בכל אחד ואחד מכם ושמחה שיש לי קוראים כמוכם , 

אז עכשיו בלייי יותר מדי חפירות , הפרקקקקקק

טהטהטהטהטהטטהטהטטה תופים תופים תופיםםםםםם 

פרק 3- התחמקות

הוא הסית את הוילון ונתן לאור להיכנס ולסנוור אותי,"בוקר טוב" הוא אמר לי כשפקחתי את עיניי , לא עניתי לו .

ראשי כאב,כל השרירים שלי כאבו מהתנוחה הלא נוחה בה ישנתי על הכיסא,

"את חייבת לאכול" הוא אמר לי "לא אכלת אתמול "

"החלטת לא לענות לי?" הוא המשיך לדבר עליי ואני רק חשבתי על הטעם שבפה שלי ועל זה שאני חייבת לצחצח שיניים .

"קחי" הוא אמר והושיט לי מברשת שיניים,"יש משחה בשירותים ואל תדאגי,המברשתי נקייה קניתי אותה הבוקר כשישנת"

הוא שיחרר את ידי מהקשר והוביל אותי אל עבר המקלחת מסתכל עליי מצחצחת את שיניי.

התיישבתי בחזרה על הכיסא המרופט מחכה שיקשור שוב את ידי אבל הוא לא קשר. מה עובר עליו הבוקר?

"בואי" הוא אמר לי ואני לא קמתי "אמרתי שתבואי" הוא הרים מעט את קולו "הילי בואי!" הפעם הוא כבר צעק ודפק את ידו על השולחן בחוזקה אבל אני לא זזתי ממקומי. הוא יכול למות.

הוא קם אליי מושך בידי ומקים אותי "כשאני אומר לך לבוא את תבואי"

"אל תיגע בי!" צעקתי עליו

"אז החלטת לדבר?"

"כן !"

"חבל היה הרבה יותר כיף ששתקת !"

"אידיוט"

"תאכלי את זה" הוא אמר והושיט לי צלחת עם אוכל

"לא רוצה" סירבתי לצלחת והזזתי אותה ממני

"הילי תאכלי או שאת תאכלי בכוח"

"אני לא רוצה לאכול אני לא רעבה !" אמרתי למרות ששיקרתי הייתי כל כך רעבה.

"את תהיי חולה תאכלי!"

"וממתי לך אכפת ? אתה בסך הכל רוצה את הכסף של אבא שלי לא אכפת לך אם אני יהיה חיה או מתה."

"זה לא נכון" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו

"בשביל הכסף של אבא שלך אני צריך אותך חיה,עכשיו תאכלי!" הוא אמר ואני העפתי את הצלחת "לא רוצה! אמרתי שאני לא רעבה".

עיניו נהפכו לאדומות והוא נהיה עצבני וקם מהשולחן.

"בואי אחרי" הוא אמר והלכתי אחריו,כמה צעדים עד שהגעתי לחדר אחר,כנראה הסלון .

הוא התיישב על ספה חומה ואמר לי להתיישב גם.

"אוקי הילי תראי" הוא התחיל את דבריו

"אם הכל יתנהל כמו שצריך את לא תהיי פה הרבה,אז לזמן הקצר שתהיי פה בואי ננסה לשפר את היחסים שלנו"

"יחסים?איזה בדיוק,אני בכלל לא יודעת איך קוראים לך "

"מוטי" הוא אמר

"עכשיו תקשיבי הילי,אני לא קושר אותך שוב בתנאי שאת מבטיחה לי שאת לא מנסה לברוח או לעשות משהו כי אני נשבע לך בחיים שלי שזה ייגמר ברע." הוא אמר והוא היה נשמע רציני

"א..אני מבטיחה " גימגמתי מהלחץ

"יופי" הוא אמר וקם "עכשיו תאכלי."

                                                            ***

הלילה הגיע ומוטי הודיע לי שהוא צריך לצאת ושזה יימשך חמש דקות, אבל ליתר ביטחון הוא קשר אותי שוב ושם לי נייר על הפה כך גם שלא יכלתי לצעוק.

את הדקות שעברו ביליתי בעיקר בלבכות.

התגעגעתי הבייתה,שנאתי את מוטי,שנאתי אותו על כך שהוא חטף אותי.

מתי אני כבר יחזור הבייתה ?

'אלוקים בבקשה שלא ייקרה לי שום דבר' התפללתי.. פחדתי.

את הכניסה של מוטי הבייתה לא שמעתי,הייתי עסוקה בלבכות.

הוא שיחרר את ידי מהחבל והוריד את הנייר מפי כך שגם אני וגם הוא יכלנו לשמוע את הבכי שלי.

"די לבכות." הוא אמר והתקדם לחדר אחר.

התקדמתי אל עבר הסלון והתיישבתי על הספה מקרבת את רגליי אל גופי ובוכה.

רציתי לחזור הבייתה,הוא חטף אותי.אני חטופה.

מעניין אם דואגים לי, אם מוטי כבר דיבר עם ההורים שלי.. לא ידעתי שום דבר חוץ מהעובדה שאני חטופה.

עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע,לאט לאט הרגשתי שאני נרדמת עד שלפתע הרגשתי את גופי זז מצד לצד וראיתי את ידו של מוטי על כתפי "קומי" הוא אמר לי " הולכים "

"מה הולכים?לאן ?"

"בלי שאלות,קומי" הוא אמר ואני עשיתי כדבריו. מוטי החזיק את ידי ולקח אותי לכיוון האוטו שלו.

הוא נכנס אל האוטו והחל לנסוע במהירות רבה "הילי תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עכשיו" הוא התחיל להגיד "אם את מנסה משהו ולו הכי קטן,אחד מבני המשפחה שלך מתים" הוא אמר לי "אין לי זמן לשטויות האלה עכשיו" הוא המשיך את דבריו ולחץ על הגז.

הסתכלתי אחורה וראיתי מכונית שחורה גדולה אחרינו, מוטי המשיך לנסוע ואני חגרתי את עצמי."מפונקת" הוא סינן ופנה לצד השני.

"מה הולך פה?"

"אף פעם לא רדפו אחרייך ?"

"בחיים שאני חיה לא"

"אז בחיים שאני חי רודפים אחריי ורוצים להרוג אותי אז עכשיו תשתקי ותני לי לנסוע" הוא צעק .

הדרך לא הפסיקה,נסענו ונסענו,פחדתי כל כך.

לפתע נשמעה התנפצות זכוכית וכמה רסיסים פגעו בי ובמוטי.

"אחח" זעקתי כאשר חתיכת זכוכית נכנסה לי אל תוך היד וחתכה אותה.

"זה כלום,תיכף אני יטפל בזה בינתיים קחי תשימי על זה ותעצרי את הדם" הוא אמר וחתך את שרוול חולצתו.

שמתי את השרוול על היד שדיממה ללא הפסקה מנסה להרגיע אותה .

מוטי נכנס אל תוך יער ועצר את המכונית "רוצי מהר" הוא אמר לי ויצאתי מתוך המכונית מתחילה לרוץ אחריו בכל כוחי.

"אני עם עקבים זה קשה!" צעקתי לו והוא עצר "תביאי לי אותם, מהר!" הוא אמר לי ואני הורדתי את העקבים שלי מושיטה לו אותם . מוטי שבר את העקב של הנעל הראשונה ולאחר מכן את השנייה "קחי" הוא הושיט לי אותן "זה נעליים של 900 שקל ! "צעקתי עליו

"הילי שימי אותם כבר!" הוא צעק עליי בחזרה ואני מיהרתי לנעול את העקב שלי שעכשיו כבר היה כמו נעל בובה.

מוטי משך בידי והתחיל לרוץ,שמעתי צעדי ריצה מאחורי ורצתי יותר מהר ויותר מהר.

יריות נשמעו באוויר ואני כופפתי את ראשי ורצתי.

מוטי משך אותי אליו מצמיד אותי אל גופו שהיה שרוי כולו על עץ.

"ככה הם לא ייראו אותנו יש חושך" הוא אמר לי בלחש.

הסתכלתי אל תוך עיניו של מוטי וראיתי כמה הן יפות,מוטי היה נראה בצורה אחרת עכשיו. אבל השנאה שלי אליו לא השתנתה.

שמעתי את צעדיי הריצה עוברים אותנו ונשמתי לרווחה,זהו?

"בואי" מוטי אמר וזז מהעץ ואני הלכתי אחריו מסדירה את נשמתי.

"כוסעמק!" מוטי צעק ובעט בעץ,הוא התחיל לקלל ולבעוט בכל דבר שהיה לידו. לא הבנתי מה קורה לו.. "מוטי? אתה בסדר? "

הוא לא ענה לי, הוא רק המשיך לבעוט ולקלל,לבסוף הוא התיישב על הרצפה ואיגרף את ידו.

"הייתי צריך להרוג אותם,אני מטומטמם ! לא לא היה עליי כלי נשק?"

"בדרך כלל יש עלייך כלי נשק?"

"תמיד,והפעם לא היה לי,פעם ראשונה בחיים שלי,בני זונות!"

"תירגע" אמרתי לו והתיישבתי לידו

"עכשיו אתה יכול בבקשה להסביר לי מה זה היה ? "

"הילי,יש אנשים שרודפים אחריי,בגלל זה אני צריך את הכסף של אבא שלך,לברוח מפה,אם לא הם יהרגו אותי."

לא עניתי לו,לא היה לי מה להגיד,רודפים אחריו? מה זה החיים האלה שהוא חי?

האם כל החיים רדפו אחריו או רק עכשיו? 'הייתי צריך להרוג אותם' זה מה שהוא אמר,הוא כבר הרג בעבר? ואם כן כמה? השאלות לא עזבו את מוחי ורק רציתי לדעת מה קורה פה .

"בואי" הוא אמר לי ושוב הלכתי אחריו.

"לאן עכשיו?" התעיינתי, "אנחנו חוזרים לקחת כמה דברים והולכים"

הוא אמר,היינו בתוך יער, רציתי לברוח אבל לא ידעתי לאן.

הוא הכניס אותי לתוך המכונית והתחיל לנסוע משם,לקפוץ?

הסתכלתי על השדות"שלא תעזי" הוא אמר לי. איך למען השם הוא יודע הכל?

התיישבתי בנוח על הכיסא והורדתי את הנעליים שלי"תראה מה עשית להן !" צעקתי עליו .

"היית נופלת אם היית ממשיכה לרוץ עם הדבר הזה, איך את הולכת על זה בכלל?"

"בקלות ! אתה חייב לי 900 שקל "

"כשאבא שלך ישלם לי את הכסף אני יבקש ממנו 900 שקל ריבית ואני יביא לך אותם"

"אידיוט !"

"אני צריכה עכשיו נעליים חדשות,אני לא מתכוונת להמשיך ללכת איתן.

"ואני נראה לך חנות נעליים?"

"לא, אתה נראה לי כמו אחד שתיקח אותי לחנות נעליים"

"לא נראה לי"

"חבל,תיקח אותי אני לא יכולה לרוץ עם זה ונראה לי שאיתך אני ייצטרך לרוץ הרבה "

"וגם אם אני אקח אותך,מאיפה תשלמי על זה? כי אני ממש לא מתכוון לקנות לך נעליים"

"אויש נו,יש לי אולי כסף בארנק שלקחת לי!"

"נלך מחר"

"היום"

"מחר !" הוא המשיך להתווכח איתי

"אני רוצה היום"

"לא ממש מעניין אותי מה את רוצה ! אני מחליט פה לא הבנת ? "

"לא לא הבנתי ! אני מקבלת מה שאני רוצה לא הבנת עדיין?"

"כי את מפונקת!"

"אני לא!"

"לא בכלל.. "

"בקיצור היום הולכים !"

"מחר וסיימנו לדבר על זה, עכשיו רדי מהאוטו ותעזרי לי" הוא עצר את האוטו ליד הבית הקודם ששהינו בו וירדנו מהאוטו,הוא החזיק בידי כדי שאני לא ייברח,כרגיל.

נכנסנו אל תוך הבית והוא הזיז את הספה והוציא משם שקית גדולה."מה זה?" שאלתי."אקדחים" הוא ענה לי והמשיך למטבח פותח את המגירה ולוקח כמה אולרים. "יש לך משהו שלא נועד לרצח?"

"לא"

הוא לקח את הארנק שלי והוציא ממנו כסף. "אלף שקל בארנק? " הוא התפעל.

"כן.. יש מיתון אוקי?" כעסתי,כן אני לא רגילה שיש לי כל כך קצת כסף בארנק.

מוטי נאנח והמשיך לאסוף עוד כמה דברים ויצאנו מהבית אל תוך האוטו מתחילים לנסוע שוב אל הלא נודע..

- 

אהבתםםםםםםםםםםםם ?? 

אני ממש מקווה שכןןן , 

כל מחמאה \ הערה מתקבלת בברכה ♥ 

אני אוהבת אותכם המון ושיהיה לכם שבת שלוווום ללמחחר וסופ"ש מדהים , תנצלו אותו טוב כי יום ראשון חוזרים לבית ספר חברה ...

אייייייייזה כיף לי שאני לא לומדת ימי שישי , אחחח ♥

טוב די זהו חפירות מיותרות ביותר 

אני אוהבת אתכם וזהו , 

ביוששששששש

 רוני ♥