אז הפעם בניגוד לפרקים אחרים אני לא יחפור ,
תהנוווווווווווווווו אני אוהבת אותכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ♥
פרק 5 - סליחה? לא בא בחשבון.
התיישבתי על הקרקע מתנשפת ומנסה להסדיר את נשמתי. לא שמעתי את קולו או את צעדי הריצה שלו. 'בבקשה שהצלחתי' התחננתי .
עכשיו הדבר היחידי שהייתי צריכה זה למצוא אנשים ולחזור הבייתה.
קמתי ממקומי והתחלתי ללכת, בשקט בשקט. רגלי עשו רעש כאשר דרכו על העלים שהיו ברצפה.
"אני מקווה בשבילך שראית ארנבת חסרת ישע ורצית לעזור לה ורק בגלל זה יצאת מהבית "
דמותו של מוטי הייתה מולי. פאק פאק פאק!!
"היי?" אמרתי לו מתחילה לבכות, אני לא רוצה לחזור לשם,אוף את כזאת מטומטמת ! יכלת לברוח, למה היית חייבת לעצור?
מוטי אחז בידי והרים אותי על גבו. אוח!
"אני יודעת ללכת לבד!" צעקתי עליו, הוא לא ענה.
התחלתי לבעוט ולקלל אותו, ידי רק שרטו את גופו של מוטי, "תשחרר אותי!"
"הילי די ! "
"לא רוצה תשחרר אותי כבר!"
"לא "
"אני שונאת אותך כל כך!"
"גם אני לא מת עלייך"
"די ! תשחרר אותי כבר ! נמאס לי להיות פה , נמאס לי להיות איתך! "
"אז תתחילי להתרגל, למה לפי מה שאני רואה יש לנו עוד הרבה זמן לעבור ביחד"
בעטתי בו בכל החוזק שהיה לי, זה לא היה נראה שזה הזיז לו כי הוא המשיך ללכת. הזזתי את כף ידי אל החזה של מוטי ודחפתי אותו ממני, ידיו של מוטי השתחררו ואני נפלתי לרצפה. "אחח" צעקתי.
"יופי הילי" הוא אמר,"עכשיו קומי"
"לא רוצה!"
"בלי רצון" הוא אמר ואחז בידי מושך אותי "איה " זעקתי
"מה?"
"כואב לי"
"מה כואב לך?"
"הרגל אידיוט "
"או או.. מה יש לך עכשיו?"
"אני לא מצליחה להזיז אותה"
"הילי את חייבת להפסיק להיפצע, מה עובר עלייך?"
"סליחה באמת שאני לא רגילה שיורים בי ושמפילים אותי לרצפה" הוא הרים אותי מצמיד אותי לגופו ונושא אותי אל עבר הבית .
"וזה היה באשמתך שנפלת"
"איך בדיוק באשמתי?"
"אם לא היית דוחפת אותי לא היית נופלת"
"אויש"
כמה זמן רצתי שאנחנו הולכים כל כך הרבה?
"לא חשבת לבקש סליחה ? "
"סליחה? על מה בדיוק?" שאלתי , מה הוא אידיוט ?
"על זה שכמו מטומטמת ברחת וגרמת לי לרוץ כל כך הרבה שבא לי ברגעים אלה פשוט להשאיר אותך קשורה כל היום, ונראה לי שזה מה שאני יעשה "
"אני ממש אבל ממש לא הולכת לבקש סליחה,על מה בדיוק? על זה שניסיתי לברוח מבן אדם שחטף אותי? שרוצה את הכסף של אבא שלי? מרוצח ? "
הוא פתח את הדלת של הבית והושיב אותי על הספה מתהלך מצד לצד
"מה עובר עלייך ? " שאלתי אותו
"תשתקי " הוא אמר לי והרים עליי את הקול
"אל תגיד לי תשתקי אני לא חברה שלך "
"תשתקי!" הוא אמר הפעם יותר בקול
"מוטי,את העצבים שלך תשאיר לעצמך ואל תוציא אותם עליי אוקי? אני לא מתכוונת לסבול את הבעיות שלך ושכל פעם שמשהו יעצבן אותך תוציא את זה עליי!" צעקתי עליו, הוא כבר עיצבן אותי, נמאס לי ממנו, די ! לא כל פעם שיבוא לו הקריז אני זאת שתצטרך לסבול את זה! אני לא רוצה לראות אותו,אני מעדיפה לשבת בחדר נעולה כל היום מאשר לראות את הפרצוף המרמורמר שלו !
"הילי תרגיעי ומהר! אל תשכחי שאת חטופה אצלי ולא אני אצלך ! אני לא אחד מהעובדים שלך ונראה לי שאת מתחילה לשכוח את זה! אולי כדאי שאני יזכיר לך את זה "
"אה כן ? ואיך בדיוק תזכיר לי ? מה תעשה ? תרביץ לי ?" התגרתי בו כמה שיכלתי, אני שונאת אותו כל כך! לא האמנתי שאפשר לשנוא ככה בן אדם,אבל הנה, אני שונאת אותו , אני שונאת את מוטי!
"אולי, אבל לא, אני לא מרביץ לבנות! "
"אבל לחטוף בנות אתה כן יכול,ולירות בהן אתה כן יכול"
"אני יריתי באוויר"
"ואם זה היה פוגע בי? אה ? מה אז ? הייתי מתה! "
"זה היה מביא אושר לכולם!"
"אולי רק לך,אבל אותי בבית אוהבים "
"אני לא בטוח , עובדה.. איך זה שאף אחד עדיין לא מחפש אותך?"
"איך אתה יודע? בטח שהם מחפשים אותי, אתה לא יכול לדעת"
"אני כן, הם שונאים אותך בדיוק כמו שאני שונא אותך, כי את מפונקת ומגעילה שחושבת שכל דבר בעולם הזה מגיע לה! תתחילי לחשוב קצת עם התאים האחרונים והאפורים שנשארו לך במוח ותשני את עצמך אם את רוצה שיאהבו אותך!" הוא הטיח בי את כל הדברים האלה, כאילו אין לי רגשות,כאילו אני לא בן אדם שנעלב , כאילו באותו רגע הדמעות לא עמדו לי בגרון והתחננו לצאת..
"אתה בכלל לא מכיר אותי ! אין לך טיפת זכות לשפוט אותי על מה שאני ועל מה שאני לא! היית מת שהחיים שלך ייראו אפילו קצת כמו החיים שלי, שיאהבו אותך כמו שאוהבים אותי, שיהיה לך טיפה מהכבוד שיש לי ! כאילו מה אתה, אתה כלום,אתה אוויר! אתה בסך הכל רוצח רודף בצע שיעשה הכל בשביל כסף! שיחטוף פאקניג אנשים בשביל כסף ! אתה יודע מה? אני לא חושבת שאני אי פעם הערכתי את הכסף שיש לי ואני חושבת שאני מתחילה להעריך! אתה רוצה כסף? זה מה שאתה רוצה ? קח, קח את כל הכסף שיש לי רק תן לי ללכת מפה ! "
"תשתקי כבר תשתקי! מה את מבינה מהחיים שלך? כל החיים שלך את קיבלת הכל! גדלת עם כפית של זהב בפה! אני לא! אני הייתי צריך לצאת ולעבוד מגיל קטן בשביל לקנות לי לחם שלך היה בשפע, לעומתך אני חוויתי את החיים האלה יותר מכל בן אדם אחר, את בכלל לא יכולה לקרוא לי רוצח אם אני עושה את זה בשביל לחיות, בשביל לשרוד! את לא יודעת למה אני צריך את הכסף שלך , זה עניין של חיים או מוות, ואני בוחר בחיים ! "
"אני שונאת אותך שאתה בכלל לא יודע כמה מוטי, תשחרר אותי כבר, תשחרר אותי !"
עמדתי על רגליי שוכחת לרגע מהפציעה ברגל ומנסה ללכת אל עבר מוטי, רגלי התעקמה ונפלתי על הקרקע,והפעם בלי יכולת לשלוט הדמעות יצאו כמו שהן לא יצאו מעולם,הן יצאו ואיתן זעקותיי שהתחננו שהוא ישחרר אותי,שייתן לי ללכת.
"אני רוצה הבייתה! אתה לא מבין אני רוצה הבייתה!"
מוטי התקרב אליי ואחז בידי מנסה להרים אותי "אל תיגע בי!" צרחתי "אל תעז לגעת בי!"
הוא שתק,לא אמר מילה.
"הבייתה אני רוצה, הבייתה ! אני רוצה ללכת לאמא שלי , לאבא שלי! אני רוצה לשבת עכשיו בחדר שלי ! לא פה, לא איתך!"
"זה מה שאת כל כך רוצה? "מוטי פצה את פיו"כן! לא הבנת?"
"אני מצטער הילי,אני לא יכול לתת לך לעשות את זה. את לא מבינה שאני רוצה לחיות? ואם אני רוצה לחיות אני חייב את הכסף שלך,תאמיני לי שתוך שבוע שבועיים את כבר לא פה ואת תחזרי לחיי הזוהר שלך ותשכחי את כל מה שהיה פה ! ועכשיו קומי כבר מהרצפה ותפסיקי להתבכיין כמו ילדה בת 4! את כבר ילדה גדולה! עכשיו תפסיקי להרביץ לי ותתני לי להרים אותך אם את לא רוצה שהרגל שלך תישבר בסופו של דבר!"
לא אמרתי כלום, הוא הושיט אליי את ידיו והרים אותי בחזרה אל הספה האפורה משכיב אותי ושם עליו את רגלי מתחיל לחבוש אותה. הדמעות שרפו בעיניי.. מחשבותיי החלו להתרוצץ ולא ידעו מנוח. חשבתי על אמא,מה היא עושה עכשיו? היא דואגת לי בכלל? אני פשוט רוצה לחזור הבייתה. זה הכל.
***
שבוע, שבוע אני פה. שבוע בלי לראות את אמא,את אבא,את החברים שלי.
שבוע להיות עם מוטי לבד.
שבוע שאני כבר מתרוצצת עם מוטי ממקום למקום כמו פושעת.
מי אלה האנשים האלה ? מה הם רוצים ממנו?
דלת הבית הרביעי שעברנו נפתחה ומוטי עמד שם ובידיו שקיות. "מה זה?" שאלתי
"אוכל,קומי"
"אני לא רעבה"
"חבל,קומי"
"אבל אני לא רעבה אומרים לך! "
"עוד פעם? הילי לא אכלת לא אתמול והשעה עשר בלילה ועדיין לא אכלת, קומי לאכול עכשיו או שתאכלי בכוח"
"תמות"
"אחרייך, עכשיו קומי"
קמתי מהספה בלי רצון או כוח לכלום והתיישבתי על הכיסא המרופט. מוטי הגיש לי צלחת מלאה באוכל ואני התחלתי לשחק עם המזלג.
"תאכלי"
"לא"
"תאכלי"
"אני לא רעבה "
"בכוח"
"לא"
"זוזי" הוא אמר והתיישב לידי, הוא לקח את המזלג בידי וסובב את הפסטה במזלג,"עכשיו קחי את זה ותאכלי, קדימה" הוא הסתכל עליי ואני הורדתי מהכמות שהוא שם לי במזלג והכנסתי לפה .
"יופי עכשיו תגמרי את הצלחת"
"תגיד לי מה אתה אבא שלי ולא ידעתי? "
"אני רוצה שתאכלי! אלא אם כן את רוצה לחזור לאבא שלך אנורקסית יותר ממה שאת"
"אני לא אנורקסית , שתוק "
"את כן , תאכלי ואחר כך נתווכח על זה, נו!"
"אני כל כך שונאת אותך שאתה בכלל לא יודע כמה, תמות כבר"
"אני מעדיף לחיות, בדיוק בגלל זה את כאן"
"יופי לך, אני חושבת שכולם מעדיפים שתמות,בגלל זה רודפים אחרייך"
"אל תיכנסי לזה"
"אני ייכנס למה שאני רוצה !"
"את לא ותאכלי כבר!"
אהבתם ?
וואו קר לי ברמוווות ! החורף הזה עוד יהרוג את כולנו ויישאר פה אחרון !
אז אני הולכת לאכוללל כי אני רעבה וחנוכה ובא לי סופגנייה ..
אממ הפרק הבא יעלההההה נראלי או ב24 לחודש או ב25 לחודש( -:
אוהבת הכי שישש ♥♥♥♥
כינוי:
רוני-סיפורים בהמשכים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
