כתבתי פוסט שלם וישר מהלב, והוא יצא בדיוק כמו שרציתי שהוא יצא. פעם ראשונה מזה הרבה זמן.
וישראבלוג דאג למחוק לי אותו.
אם חשבתי ששכחתי למה עזבתי את ישראבלוג - הרי הסיבה.
אני אנסה לשחזר אותו בכל מקרה. לשכתב מחדש את הכעס והמילים שנכתבו בדם.
הוי אמא אמא, איך את לא מבינה
שכל מילות הדיכוי האלה שלך לא עוזרות לכלום?
בתחילת השנה, נלחמת שאעשה שינוי, שאפסיק לשים ז** על הלימודים,
שאתחיל לרדת במשקל, שאעשה רישיון נהיגה, שאסדר את החדר לעתים יותר תכופות ושאעזור
לך במטלות הבית.
ביקשת הרבה.. אני מודה, זה לא היה קל
אבל עשיתי את השינוי הזה כדי לגרום לך לשלווה
הפסקתי להבריז מהלימודים לחלוטין! (אפילו לא העדרות אחת בלתי מוצדקת),
ציונים טובים, אני הולכת לשומרי משקל ויורדת די הרבה, מסדרת את החדר אחת לשבוע
והוא לא מגיע למאית מהכאוב שהיה בו קודם.
אני עושה בעצמי מטלות בית, זה עבר את ה"עוזרת" במטלות..
אבל בשבילך, אלה לא מספיקים
למה לא עשיתי רישיון
ולמה אני לא מסדרת את ארון הלימודים שלי (למרות שעוד לא סיימתי
את הלימודים בכלל, שזה די אבסורדי באופן
כללי.)
הנה, מצאתי את המילה לתאר אותך, אבסורדית.
כל דבר לא מספיק, מדהים איך את תמיד מוצאת את המילים הנכונות, בשביל
להוציא לי את הרוח מהמפרשים.
את תמיד נמצאת שם בשבילי, כדי להזכיר לי את הדברים בהם לא הצלחתי.
את תמיד שם כדי להשוות אותי לאחרים כדי להראות לי עד כמה אני לא שווה
לידם.
את האשמה ברבות מן הבעיות שלי.
אני אומרת לך אמא, מעתה ואילך, את תראי
אותי מהצד, שותקת.
לא תהיה לך מילה בחיי.
מעתה ואילך, יחזרו על עצמם כל ההתקפי לב הקטנים שנעלמו עם השינוי שלי
כל הדאגות והחוסר שקט
הלילות בלי השינה
אני יודעת בדיוק מה גרם אותם – העובדה שלא אמרתי כלום. שהייתי שותקת
ימים שלמים ושבועות, סתם כי לא היה לי מה להגיד או כי לא רציתי לדבר, ובמוחך עברו
הסיבות הקשות ביותר.
זה יחזור, אמא. עד עכשיו נאבקתי להוציא
קול, רק בשביל השקט הפנימי שלך.
מאבק שהיה בשבילי סבל צרוף, שגרם לי לכאב וחרדה כל כך נוראים, רק כדי
שאת לא תדאגי
אז יודעת מה? כבר לא אכפת לי.
אני חוזרת לפינה הנוחה שלי, ואמשיך לעשות את השינוי בשביל עצמי.
אבל אני אסתגר בתוך עצמי ואת תתחרפני מהעובדה שאת לא יודעת מה עובד
בתוך הראש שלי, כי זה מגיע לך
את רק מורידה לי את המוטיבציה וגורמת לי לכאב.
פעם אחרונה שלקחתי את מילותייך במלוא הרצינות רציתי למות, וזה נגמר
בחסם ורידים.
אז, תודה לך, ולא תודה, אמא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
