Behind the green eyes....

אממ.. טוב אז היום כתבתי שיר חדש חחח וזה שיר קצת שונה כי אני לא כותבת בדרך כלל שירים מהסוג הזה אלא יותר שירי אהבה וכאלה D:

אבל כאילו הספקתי לקרוא כמה בלוגים בימים האחרונים ושמתי לב שרוב האנשים פה רק כותבים עד כמה החיים שלהם חרא ושנמאס להם מהכל וזה גרם לי לעצור לשנייה ולחשוב, למה כל כך רע להם? ואז נזכרתי בילדות שלי, כשהכל היה טוב ויפה ותמים.. אז מה השתנה פתאום?

אז לשיר שלי קוראים "ימי התום":

אני זוכרת את ימי התום

כשהיינו יושבים ובוהים בשמיים כל היום

והקשת הייתה דבר נדיר, כמו כוכב נופל

ועוד אהבנו את ארץ ישראל

אני זוכרת את שבת בבוקר בקיבוץ

הכל היה בסדר, כלום לא לחוץ

כמעט תמיד יצאנו לטייל

ואכלנו סוכריות בטעם כרמל

אני זוכרת איך אתמול אחי שאל

משהו שלי נראה ברור, אבל...

הוא עדיין קצת קטן

יש לו עוד זמן

הו העבר התמים

כשלא היינו מסתירים דברים מההורים

כשרק מפטל היינו שיכורים

ולא היה לנו אכפת

מי יותר יפה או מיוחד

וכשציירנו לבבות גדולים ואדומים

עוד לא ממש ידענו למה הם משמשים

ולא ידענו שכשהלב נשבר, יש מחנק בגרון

שלא נותן לך לישון

וכשבן היה נותן לך פרח

לא היית מתביישת לתת לו נשיקה

היום את רק מתרגשת ומסמיקה

ובסוף את מרגישה דפוקה

אני זוכרת את הזמנים

שהצעצועים היו החברים הכי טובים

ולא ידענו עוד ריבים

עם ילדים אחרים

הו העבר התמים...

אז מקווה שאהבתם ת'שיר חח XD

כמו שכתבתי בפוסט הקודם.. בינתיים החופש הזה היה ממש נחמד.. אבל ביומיים האחרונים לא היה לי ממש מה לעשות אז סתם התחלתי לחשוב על דברים מתוך שיעמום... וגיליתי שזה דווקא כיף..

*פחות פייסבוק - יותר חיים וזאת עובדה!*

אני עכשיו במן קטע מסובך כזה שאני מנסה לשכוח מישהו שאהבתי במשך שנה בערך... מלא זמן נכון?! זה עבר כמו כלום! וגם לא קרה בינינו כלום... ועד כמה שלא רציתי להודות, באיזשהו שלב הפכתי קצת לאובססיבית... כי היו ימים שהוא היה מסתכל עלי ואני עליו והיינו אפילו סתם מחליפים כמה מילים... והיו ימים שכאילו הוא לא היה מכיר אותי ואני לא מכירה אותו...

אנחנו לומדים ביחד באותה כיתה, אבל אנחנו לא ידידים או משהו וכל פעם שהייתי מדברת על זה עם החברה הכי טובה שלי היא הייתה אומרת לי: "מה את מצפה? את לא מראה לו שאת בעיניין! תדברי איתו ותסתכלי עליו הרבה שיקלוט את הרמזים שלך!"

וכאילו אני אחת הביישניות.. אני לא מהאנשים האלה שלא אכפת להם מה יגידו עליהם אחר כך, והם עושים מה שבא להם..

וגם הוא אחד כזה ביישן, שלא יבוא וידבר איתי בעצמו...

ואחרי כל השנה הזאת שהשתגעתי אם הוא בעיניין שלי או לא.. הבנתי שאני צריכה לוותר.. שגם אם פתאום הוא ייזכר שכן באלו עלי אז הוא יבין שהוא איחר והוא ירגיש את הכאב הזה בלב, הכאב הזה שמרגישים כשמבינים שמי שאהבת לא אוהב אותך בחזרה... מה שאני הרגשתי בחודשים האחרונים..

אחרי שחלמתי 2 חלומות והגעתי למסקנה שהם באו להעביר לי מסר, סוף סוף הצלחתי לשמוע את הקול הקטן שבתוכי ולהבין שזה חייב להיגמר..

וזה בסדר :) כבר קצת יותר מחודש שאני "בגמילה" ממנו ועכשיו אני באמת מבינה שהוא לא מושלם כמו שחשבתי פעם, שהוא לא כזה מיוחד, לא כזה חמוד ומצחיק כמו שרציתי שהוא יהיה...

ולמרות שאנחנו באותה כיתה יש בינינו הבדל של שנה.. יותר נכון - אני גדולה ממנו בשנה..

תמיד הייתי מודעת לעובדה הזאת אבל היא לא הפריעה לי ממש... אבל אז חשבתי על זה קצת יותר לעומק והבנתי בעצם ש...

- כשאני נולדתי, הוא בכלל עוד לא היה קיים

- כשהוא רק נולד, אני כבר ידעתי לדבר וללכת

- הלב שלי פעם יותר פעמים מהלב שלו

- נשמתי יותר פעמים ממנו

כל כך הרבה הבדלים יש בינינו... אבל הרי מזה משנה עכשיו? אני שמחה שהצלחתי לשכוח ממנו. שהלב שלי לא קופץ בכל פעם שהוא אומר לי משהו או שאני מצליחה לחזור הביתה ולהתרכז בדברים אחרים מאשר בכל הפעמים שראיתי אותו היום או בלשאול את עצמי "למה היום הוא לא הסתכל עלי? והאם הוא בכלל אוהב אותי?"

טוב זה היה סתם פוסט כזה... אתם יודעים, השיעמום של הלילה :)

לילה טוב לכולם! ^^

טוב אז זה הפוסט הראשון שלי... אני מקווה שתאהבו את הבלוג :)

קודם כל אני רוצה לאחל לכולם חג שמח וחופשה נעימה!

איך אתם מעבירים את החופש?

טוב אצלי החופש הזה מזה באלי בטוב... כבר ממש אין לי כוח לכל הלימודים האלה אני רק מחכה שיגיע כבר החופש הגדול. בזמן האחרון נהייתי ממש עייפה וכבר אין לי כוח להכין שיעורי בית, להתאמן למבחנים.. כאילו די שיגעו אותי! כל יום הייתי עייפה והחופש הזה מאפשר לי להשלים שעות שינה חח ;)

למזלי השנה לא נתנו לנו הרבה שיעורים לחופש ומה שכן נתנו כבר סיימתי כי זה לא ביג דיל.. עשיתי את זה ב- 5 דקות.. טוב נו - רבע שעה מקסימום! חחחח

יש לי רק את העבודה השנתית הזאת שתקועה כמו איזה עצם בגרון וכתבתי בינתיים רק 2 פרקים ואין לי כוח להמשיך... חחח

אז מה הספקתי בינתיים לעשות בחופש?

- היה יומולדת ביום חמישי שעבר לאחת החברות שלי והיה נחמד XD

- ואתמול היה יומולדת לעוד חברה שלי והיה ממש כיף...

ביום שלישי אני ועוד חברה (חברה 3) הלכנו לקנות ביחד מתנה לחברה שלנו (חברה 2 - זאת שאתמול היה לה יומולדת) וחשבנו על משהו ממש מגניב: חמשת החושים.. לכל חוש קנינו מתנה. לראייה פיתחנו תמונות שלנו מכיתה ז' ועד השנה, לשמיעה הכנו לה דיסק עם השירים שהיא אוהבת, למישוש קנינו לה דובי פרוותי וחמוד, לריח קנינו לה כזה מבשם בריח וניל ולטעם קנינו לה ממתקים חחח :P

אני חייבת להודות שזה היה אחד הימים המטורפים! אולי הדבר הכי כייפי שעשיתי בינתיים בחופש חחחח... היינו במרכז העיר והסתובבנו שם ככה הלוך חזור כדי לקנות כל מה שצריך ובאמצע הלכנו ל- WOW ואני קניתי 3 לקים - ורוד, סגול ופראנץ' לבן וגם שני עפרונות לעיניים (גם לי מגיעה מתנה אחרי כל הקניות האלה חחח)

אחרי שחיפשנו כמעט בכל חנות אפשרית חיה פרוותית וחמודה (וכמובן לא יקרה מידי) לחוש המישוש החלטנו ללכת לבדוק בקניון... הבעיה שהוא בחלק הדרומי של העיר והיינו צריכות לקחת אוטובוס..

הגענו לתחנה המרכזית ושאלנו מתי יש אוטובוס לקניון ואחרי 5 דקות הוא הגיע וכשאנחנו באות לעלות אז חברה שלי אומרת לי לשאול אם זה מגיע לקניון... אני שואלת בחביבות את הנהג והוא עונה לי "מי אמר לך שזה לקניון?!" בטון עצבני כזה.. כאילו מה כבר עשיתי לך יא חתיכת מניאק?!

החלטנו לוותר על האוטובוס וללכת ברגל.. זה לא כזה רחוק מקסימום 20 דקות!

התחלנו ללכת והיה סבבה.. אני הולכת די מהר כל הזמן אז לא הייתה לי בעיה ללכת את כל זה ב- 20 דקות.. הבעיה היא שחברה 3 ממש עצלנית! כל שנייה היא ביקשה שאני יאט את הקצב ושנעצור לנוח כי כואבות לה הרגליים... בסוף גם לי כאבו קצת הרגליים אבל לא הרגשתי שאני לא יכולה לזוז יותר..

הגענו לקניון אחרי 45 דקות!!!! ובשמחה עלינו לקומה השנייה והלכנו ל- Enter כי אני זוכרת שיש שם בובות חמודות ב- 24 שקל... אבל דווקא היום, דווקא כי הלכנו כמעט שעה ברגל ממרכז העיר עד לקניון, לא היו שם בובות חמודות ובטח שלא ב- 24 שקל!!!

החלטנו לבדוק ב- Fanki Fish כי תמיד יש שם דברים יפים וזולים אבל מצאנו רק דובי ב- 50 שקל שבמרכז העיר הייתה מן קואלה חמודה כזאת עם עיניים גדולות ב- 44 שקל!

טוב אני לוקחת את האשמה על עצמי... חברה 3 הייתה בעד לקנות את הקואלה ב- 44 שקל אבל אני הייתי בטוחה שיש בקניון בובות זולות ועוד הכרחתי אותה ללכת ברגל.. אני כזאת חברה מרושעת נכון?! חחח ;-)

בכל מקרה קנינו את הדובי וגם קניתי מתנה לחברה 1 (זאתי שהיה לה יומולדת שבוע שעבר) כי לא הספקתי לקנות לה מתנה מקודם חחחחח. קניתי לה ארנק כזה מגניב :)

בסופו של דבר קנינו לעצמנו גלידה, התיישבנו בכיסאות המגניבים האלה שעושים מסאז'ים ואכלנו בכיף.. אחרי זה הסתובבנו בחנויות בגדים ונעליים (מה שכל בחורה אוהבת לעשות כשמשעמם בקניון) ואז חזרנו הביתה... :)

ולפני שבוע, ביום שלישי, הלכתי ביחד עם חברה 3 להסתפר ועשיתי פוני בובה :)

טוב אז ככה היה החופש שלי עד עכשיו.. מקווה שנהינתם לקרוא =]

אל תשכחו להגיב!