כי להיות עיוור זאת לא אהבה-ללכת עד הסוף בעיניים עצמות,לפגוע בעצמך,לרמוס את כבודך כשלשני זה לא אכפת.
יש כאלה שאומרים שהם מעדיפים להיות עיוורים אבל
להכיר את הרגש הזה מאשר להיות דפוק שבחיים לא העז להילחם ולהודות במה שקורה לו.
זה נראה שהכול נגמר,
נראה שרק אמרת שלום,
אני לא מבינה כלום!
הרי אתמול השתגענו מרוב תשוקה,
הרי אתמול שתינו נהנו מאהבה.
נמאס לו מעקשנות שלה,נמאס לו מאי ההקשבה שלה,נמאס לו שהיא רודפת אחריו יום ולילה ללא הפסקה.
זה היה בוקר חדש,השעה הייתה 7 וחצי בבוקר-הלימודים מתחילים רק בתשע.
הוא קם מהמיטה,זרק את השמיכה בפרעות והתחיל לצעוק.
"קומייי".צרח חוליאן עצבני.הבנים שישנו מסביב התעוררו בבהלה אבל ויקי עדין ישנה.
"מה יש לך?אתה מטורף?".שאל רודריגו,כשהתעורר בישנוניות.
"מה קרה?".שאל גונסלו.
"מה קרה?זה קרה!".הוא אמר עצבני.כשעלה במהירות למקלחת ולאחר כמה דק' ירד עם דלי מים.
"מה אתה מתכוון לעשות?".שאל אנטוניו לא מבין כשהביט בחוליאן ובויקי שעדין ישנה במיטתו.
"ללמד אותה לקח ככה שהיא תבין אחד ולתמיד להתרחק ממני".
"אל תעשה את זה!".אמר אנטוניו.
אומנם אנטוניו אהב את הקטע הליבראלי,את הקטע של החופש ולהיות עם בחורה אחת היום ולמחרת עם אחרת אבל בין כל הדברים האלה,הוא נתן כבוד לבחורה,ניסה להעריך ולשמור על כבודה למרות הכול.
"אחי,תירגע אתה עלול להתחרט".אמר גונסלו,כשהתקרב אליה.
חוליאן,חייך חיוך קטן,קצת צבוע ולאחר שנייה שפך את דלי המים קרים על ראשה של ויקטוריה.
נמאס לי להמשיך לראות איך הסיפורים הללו מחלחלים בך את הספק,
אל תהסס יותר!
נהיה יחדיו בחיים,חלום יתגשם,
נעשה דברים אסורים שתהילות ידעו..
ותבין..
שעכשיו אתה ואני חוזרים לאהבה,
שאותך אני לא יאבד ללא סיבה".
היא הייתה המומה,היא הייתה ספוגה במים,היא לא הבינה מה הולך סביבה.
"בוקר טוב".אמר חוליאן בפנים עצבניות כשהביט בה זועם.
היא הביטה בו בחזרה,ראתה את הדלי שהיה בידו-זה לא יכול להיות שהוא עשה את זה,שהוא השפיל אותה.
"אני חושב שהייתי מספיק ברור שאני רוצה שתתרחקי ממני..ולהיכנס למיטה שלי באמצע הלילה ולקום איתי בבוקר זה לא היה חלק מהסכם שלנו להיות 'זוג' ".אמר בגועל.
עדשות עיניה התמלאו בדמעות,הוא פגע בה,הוא השפיל אותה ובז לה בצורה הכי מגעילה.
היא קמה ממיטתו,נעמדה מולו ודמעות זלגו במורד לחייה.
"ידעתי שאתה מגעיל אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שאתה כזה דוחה,
אני שונאת אותך,חוליאן,תקשיב ותקשיב לי טוב כי אני לא רוצה לראות אותך לעולם כי מבחינתי
מהיום אתה מת,אתה לא קיים,אתה אף אחד,ואני מבטיחה לך שאני לא אסלח לך על זה בחיים..ואני מבטיחה לך
שיום אחד אתה זה שתתחנן אליי,אתה זה שתרדוף אחרי ואני זו שתשפיל אותך בצורה הזאת".
"זה לא יקרה..אף פעם!".הוא אמר במבט קשוח.היא הביטה בו בעצב,ברחמים ואז יצאה מהחדר.
"הפעם הגזמת!".אמר אנטוניו עצבני כשקם ממקומו והלך למקלחת.
"זה מעולם לא היה מה שתכננתי,
אלא לא היו הכוונות שלי,
נעשיתי כל כך אמיצה,שתויה,
איבדתי את שיקול הדעת שלי.."
אני לא רגילה לזה,
אני רק רוצה לנסות אותך,
אני סקרנית לגבייך,
תפסת את צומת ליבי.."
"את לא באמת הולכת לעשות את זה,נכון?".שאלה מרסלה בספק,כשהביטה בקטלינה שעמדה בכניסת הקפיטריה.
היא הביטה בכרמן,הבחורה המוזרה של המקום.כרמן הייתה לסבית,היא אהבה בנות.
"אם זה מה שיגרום לגונסלו לרדת ממני אז כן".אמרה קטה מיואשת.
גונסלו לא היה מסוג הבנים שמותרים בקלות,הוא רצה את קטלינה ופעל בכל הדרכים להשיג אותה.
"תסתכלי עלייה..היא מפחידה..זה לא שיש לי משהו נגד התפיסה שלה אבל אוף אל תעשי את זה..עדיף כבר לנשק בונבון כמו גונסלו שיש לו שפתיים כל כך מושלמות בטעם דובדבן".אמרה מרסה והיא גלגלה עיניים.
גונסלו והחברים שלו באותו הרגע ישבו בתוך הקפיטריה,זו הייתה ההזדמנות המושלמת בשביל להתחיל את ההצגה.
"דיי דיי נו אני עושה את זה וזהו".התעקשה.קטה הייתה מאוד עקשנית וזה מה שהיה יפה בה.
"מה את הולכת לעשות?".שאלה ויקי,כשהתקרבה אליהן.
"למה העיניים שלך אדומות?".שאלה מרסלה.
"דלקת".אמרה בחיוך מתחמק.היא בכתה בגללו.
"אני גם ממש מאמינה לך!את בכית בגללו?הוא עשה לך משהו?".שאלה כועסת.
"לא,לא נו דיי אני ממש לא רוצה לדבר על זה.מה את מתכננת,קטה?".אמרה,מעבירה נושא.
"אני הולכת לנשק את כרמן".אמרה מבוהלת.
"חח את צוחקת,נכון?".
"לא".אמרה ברצינות.
"עדיף כבר להתנשק עם גונסלו!".אמרה ויקי.
"רואה?זה גם מה שאני אמרתי לה..".אמרה מרסלה.
"דיי נו אתן לא תגרמו לי לשנות את ההחלטה שלי".היא אמרה ונכנסה לקפיטריה.
"זה לא מה שבחורות טובות עושות
לא ככה הן אמורות להתנהג
אני מתחילה להתבלבל,
קשה לי לציית.."
נישקתי בחורה ואהבתי את זה,"
את טעם דובדבנים שלה,
נישקתי בחורה רק בשביל לנסות,
אני מקווה שלחבר שלי לא יהיה איכפת,
זה הרגיש כ"כ שגוי,
זה הרגיש כ"כ נכון,
זה לא אומר שאני מאוהבת הלילה
נישקתי בחורה ואהבתי את זה.."
כל המבטים פנו להביט בה,ככה זה היה קורה בכל מקום שאליו היא מגיעה,היא הופכת למרכז המטרה.
היא נכנסה פנימה,ויקי ומרסלה נשארו לעמוד בצד וגונסלו לא הסיר מימנה את המבט,הוא בחן אותה.
"כרמן".היא קראה בשמה.כרמן קמה ממקומה והביטה בה בתהייה.
קטלינה,הביטה בה דקה ולאחר מכן התקרבה אליה,תפסה בפנייה והדביקה לה נשיקה גדולה וארוכה על השפתיים.
כרמן,הניחה את ידיה על מותניה של קטלינה והצמידה אותה לקיר והמשיכה לנשק אותה בתשוקה.
העיניים של חוליאן,רודריגו,אנטוניו וגונסלו ושל שאר הבנים שישבו באזור יצאו מהמקום.
-הכוס שהחזיק חוליאן נשמט מידו.
-אנטוניו כמעט ונחנק מבהלה.
-רודריגו נפל ממקומו.
-וגונסלו?הלב שלו כמעט ונדם.
הספק החל לחלחל בו,יכול להיות שהיא באמת לא מרגישה אליו כלום,שהוא לא מעורר בה כלום?
כל-כך הרבה שאלות צצו במוחו,כל כך הרבה מחשבות ותשובות שרצה לספק ולא יכל.
הצלצול נשמע-איזה מזל כי אחרת הם היו נאלצים להביא אמבולנס לבנים.
ברגע שהן התרחקו זו מזו,כשפנייה של קטלינה התכחכו בפנייה של כרמן,היא לחשה לה שהן ידברו על זה אחר-כך.
"חח עכשיו אני מבין למה היא מתחמקת מימך כי יש לה איתה!".אמר רודריגו מגחך.
"לא,לא,לא,לא היא עושה את זה בכוונה בשביל להרגיז אותי!".אמר גונסלו כועס.
"אחי,דיי נו אני יוותר לך על ההתערבות וזהו".אמר רודריגו.
"ההתערבות עדין קיימת והיא תהיה שלי אני מבטיח לך אחרת לא קוראים לי גונסלו אמדו רודריגס!".הוא אמר ויצא.
בינתיים אצל הבנות בחדר:
"חחח איך היה לנשק אותה?".שאלה מרסלה מגחכת.
"דיי נו אל תצחקו אליי גם ככה אני מרגישה רע".אמר,כשלגמה כוס מים.
"בפעם הבאה כדי שתקשיבי לנו ותפסיקי להוציא לגונסלו את העיניים!".נזפה ויקי.
"רק אם אבא היה רואה את זה הוא היה תולה את עצמו".לחשה קמי לעצמה אך קטה שמעה.
"חח מה?על מה את מדברת?".שאלה לא מבינה.
"כלומר..זאת אומרת שאם אבא שלי היה יודע איזה סוג אנשים מסתובבים כאן הוא אף פעם לא היה מכניס אותי לפה".
"חח האמת שגם אבא שלי..אז אף מילה על מה שקרה אחרת אין לי ירושה".צחקקה קטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Bar-Mor
