ולא בגלל שאני הולכת למקומות שאני חושבת שאתה נימצא,
אל תחשוב שבגלל זה אני עדין אוהבת אותך.."
היא הרגישה מושפלת,מגוחכת וטיפשה..מה היא חשבה?שהיא באמת תוכל להפיל את חוליאן לכיס שלה?!
הרי כל כך הרבה בנות ניסו לפנייה ולא הצליחו,למה שהיא תצליח?מה יש בה שיגרום לו להתעורר?
היא הייתה בחדר החזרות עם לולה,הן התאמנו על השיר החדש שהפרופסור נתן להן,
היא הרגישה פתטית ועלובה,היא שרה שירי אהבה על אהבה שלא שלה.
אבל לפעמים במקום להסתכל כל כך רחוק,צריך להסתכל גם על מה שקרוב-שאנו לא מבחינים בו.
אנטוניו עמד בכניסת החדר,הוא הביט בה,הוא היה מוקסם מקולה,מיופייה,מהפשטות שלה והרוך שיוצא מימנה.
אנטוניו-הוא לא בחור שבנוי לאהבה,הוא לא רוצה להתאהב,אחרי שראה איך האהבה הורסת אנשים כמו שהרסה
את הוריו,שנכשלו לו מול העיניים,שמאהבה כה גדולה כמו שלהם נוצרה שנאה,
שבסופו של דבר לקחה את נשמתה של אימו.
הוא לא מספר על זה כי זה נושא שעדין כואב לו,אימו התאבדה כשהיה יותר קטן ואביו נישא לאישה אחרת.
"לא בגלל שאני מעבירה את היום מעיינת בטלפון,
וחיה משוכנעת שבכל רגע אתה תתקשר,
אל תחשוב שבגלל זה אני שלך.."
המחשבות הציפו אותה.
הוא לא נתן לה מנוח,היא לא הכירה את עצמה,הכול התחיל להתבלבל לה,
חוסר ביטחון ושברירות חדרו בה וגמרו לה למועקה.
"דיי נו תיסגר כבר!".אמרה קטה עצבנית,כשניסה לסגור את המזוודה.
"הוא לא ייסגר ככה בחיים".אמר גונסלו מחייך,כשעמד בכניסת החדר.
החיוך שלו המיס אותה,לראות אותו הקל עליה,הוא תמיד מגיע כשהיא צריכה שמישהו יציל אותה.
"זהו.את רואה?לא הכול הולך בכוח".הוא אמר,כשנכנס לחדר וסגר בעדינות את המזוודה.
"אני יודע שאולי אני מלחיץ אותך אבל אני חייב תשובה.."
"גונסלו..אני..".היא ניסתה לנשום עמוק אבל הנוכחות שלו,הביטחון שלו הלחיץ אותה.
"לא,לא,קטה,לא..אל תגידי לי גונסלו אני..אני רוצה אותך ואני נשבע לך שזה לא משהו זמני..אל תהרגי אותי".
הוא תפס פנייה,היא הביטה לתוך עיניו הכחולות,היא לא ידעה אם להאמין לו או לא.
"בסדר..".אמרה בחצי חיוך.
"בסדר מה?".שאל גונסלו.
"בסדר,אני מסכימה ל..ל..קשה להגיד את זה..".אמרה מובכת.
"חח קדימה..אני רוצה לשמוע את זה,להאמין שזה באמת נכון".אמר גונסלו.
"פגעו בי המון,גונסלו,ולקח לי המון זמן לקום מהרצפה ואני לא רוצה לעבור את זה מחדש אז לפני שאני יסכים
לצעוד יחד איתך אני רוצה שתחשוב טוב-טוב על מה שאתה מציע לי כי אני לא מוכנה להיות השנייה,
כי אם אתה איתי אז אני רוצה את כל חבילה.אני רוצה נאמנות,כבוד,אהבה הכול..ואם אתה לא מוכן לתת לי את זה אז עדיף לחתוך את זה כאן".אמרה קטה.
"אני מוכן לתת לך את זה והרבה יותר..".הוא אמר וליטף את פנייה.
"אין אצלי הזדמנות שנייה..".
"אני מוכן".הוא אמר בחיוך.
"אז התשובה היא כן..אני מסכימה לצאת איתך".אמרה בחיוך.
הוא הפיל את כל הדלתות,הוא פרץ את כל החומות,הוא נכנס ללב שלה.
הלב שלה פגיע ומלא בסדקים..עכשיו אין לה מגננות,אין לה הגנה..הגנה היחידה שלה היא הוא.
הוא התקרב ונישק אותה במלוא התשוקה,הרוך ועדינות.
הלב שלו קפץ,הוא ניצח בהתערבות-השלב הבא-להכניס אותה למיטה.
"אל תחשוב שאני חולמת עליך מדי לילה,
שאני מתגעגעת אליך כל כך,
זה רק משהו נורמאלי,אהבתי אותך יותר מדיי אבל זה שייך לעבר.."
היא ישבה בקפיטריה ובאותו הרגע הוא נכנס.
"תני לי בבקשה בדבוק מים גדול".ביקש רודריגו מהמוכרת.
היא ישבה באחד השולחנות ודפדפה בעיתון.
"עוד חמש דק' אנחנו צריכים להיות בחנייה..את לא באה?".שאל,כשהתקרב אליה.
"לא,אני לא יוצאת לטיול".אמרה באדישות והמשיכה לעיין בעיתון.
"מה זאת אומרת את לא יוצאת לטיול?".שאל לא מבין.
"כי ככה וזהו!".היא אמר עצבנית,כשקמה ממקומה באה לצאת אבל רודריגו תפס בזרועה.
"מרסלה,מה קרה?".שאל,כשהביט בעיניה.
"בחיי שאתה לא מוותר אל אף הזדמנות להשפיל אותי!".
"מה עשיתי עכשיו?".שאל לא מבין.
"אני לא יוצאת לטיול כי אין לי כסף,לא שילמתי על הסמסטר האחרון והכול תודות לך!".
"תודות לי?למה מה עשיתי?!?".
"שחכת שסילקו אותי מעבודה בגללך?הכסף הזה נועד ללימודים שלי כאן".אמרה בעצב.
"אני לא ידעתי..אני מצטער".אמר באי נוחות."אני יודע..אני ידבר עם המנהל".אמר בחיוך.
"חח אני לא צריכה את הרחמים שלך!"אמרה מגחכת.
"אל תהיי גאוותנית תני לי לעזור לך".אמר רודריגו,הוא אחז בידה.
"אני לא צריכה את העזרה שלך!".צעקה והורידה את ידיו מימנה.
"אלא לא רחמים תביני..אני באמת רוצה לתקן את המצב".
"אם זה לא רחמים אז מה זה,רודריגו,מה?".שאלה לא מבינה.
"לא יודע,טוב,אבל תני לי לעזור לך..בבקשה".
"אני בחדר שלי נחה..תאיר אותי כשתחזור מטיול ביי".היא אמרה ויצאה.
אבל אם זה עושה לך טוב לחשוב,שאני עדין מתה עליך,
אז שזה שיישאר ככה,לי זה לא משנה,לא אכפת לי,
זה רק מגביר את האגו שלך,תמשיך להאמין לזה.
אם זה עושה לך טוב לחלום,
שאנחנו נחזור ושאני לא הפסקתי לאהוב אותך,
אז תמשיך להאמין לסיפור שלך..האמת?..אני לא יודעת מאיפה הוצאת את זה.."
הן המשיכו לשיר.אנטוניו עמד בכניסה הראשונה ובהכניסה השנייה עמד חוליאן.
הוא היה מבולבל,מעורער ובעיקר כועס אבל על עצמו-הוא השפיל אותה וזה לא הגיע לה.
היא שרה ברכות,הקול שלה הרגיע אותו,הקול שלה גרם לדברים להראות אחרת,גרם לדברים להסתדר.
היה בה יופי טבעי,החיוך היה נקי ועניים תמיד נצצו גם כשהייתה עצובה.
"אתה לא חושב שאנחנו צריכים לדבר?".שאלה חימנה,כשהתקרבה אליו ולחשה לאוזניו.
הוא הסתובב אליה והביט בה במבט מלא טינה וכעס-היא השאירה בו סדקים וכאב.
"לא,אין לי מה לדבר איתך".אמר חוליאן,כשהתרחק טיפה מהחדר.
הוא לא רצה שויקי תראה אותו ליד חימנה,הוא לא רצה שהיא תרגיש יותר רע מימה שהיא.
"במקום להסתכל על התינוקת הזאת..בוא נדבר וזהו".התעקשה חימנה.
"אני לא מסתכל עליה!אני שמעתי מוזיקה ובאתי להציץ..זה הכול!".
"אני מכירה אותך יותר מדיי טוב,חוליאן,אתה לא יכול לעבוד עליי..אני יודעת שהיא מוצאת חן בעיניך
אבל הלב שלך עדין שייך לי".אמרה חימנה,כשליטפה את פניו ברוך.
"אל תגיעי בי!".הוא אמר והעיף את ידיה מפניו."ולא,היא לא מוצאת חן בעיניי והלב שלי לא שייך לך!".אמר בקשיחות.
"אני יודעת שאתה עדין אוהב אותי בדיוק כמו שאני אוהבת אותך,אמור.."אמרה כשאחזה במותניו.
למרות שעבר המון זמן,חימנה,עדין אהבה אותו,חוליאן היה האהבה הראשונה שלה.
"דיי עזבי אותי..".הוא אמר והרחיק אותה מימנה.
חימנה-היא הייתה בחורה עקשנית,היא לא הייתה מוכנה לוותר,היא רצתה להחזיר אותו אליו.
"לא..תסכל עליי זו אני ואני אוהבת אותך".אמרה חימנה,כשהתקרבה אליו נישקה אותו.
חוליאן-הוא גבר-כמו כל הגברים שלא יכולים להתנגד לאישה שמנשקת אותם בתשוקה.
למרות שהוא ניסה להכחיש,ניסה להסתיר עדין נשארו בו שרידים שלה,של אותה אהבה.
"בטוח שאתה איתה,
רק בשביל להעמיד פנים ששכחת אותי,
ושלא כואב לך כשתעבור מעל פניי,
אתה כבר גדול בשביל המשחקים האלה!.."
הן הפסיקו לשיר,היא יצאה מהחדר וראתה אותו.
הוא כבר השפיל אותה,פגע והעביר לה את המסר כמו שצריך-שהוא לא רוצה לראות אותה לידו!אז
למה לעזאזל הוא צריך גם לנפנף את זה מול פנייה?שהוא יוצא עם האחרת,שכל אחת במקום הזה מעניינת אותו,
שכל אחת מהמקום הזה מושכת אותו חוץ מימנה.למה?
היא ראתה אותם מתנשקים,היא רצה לפרוץ בבכי אך הבטיחה לעצמה שלא תעשה זאת יותר.
"דיי,דיי חימנה".הוא אמר והתרחק.
"סליחה..לא ידעתי שאת כאן".אמרה חימנה,כשהביטה בויקי,חוליאן הסתובב.
"שיט..אני יכול להסביר".הוא אמר.היא גיחכה.
"אתה לא צריך להסביר לי כלום".אמרה ויקי בראש מורם.
זהו!הפעם באמת,היא לא תשפיל את עצמה יותר בפני אף גבר,
תיתן לעצמה כבוד ותגרום לגברים לכבד אותה ולהעריך אותה,
ומי שלא מעריך אותה ולא את עצמו לא שווה ליחס שלה.
"אל תחשוב שאני חולמת עליך מדי לילה,
שאני מתגעגעת אליך כל כך,
זה רק משהו נורמאלי,אהבתי אותך יותר מדיי אבל זה שייך לעבר.."
"ויקי..אני..".
"אתה לא צריך להסביר לי כלום!".אמרה כועסת.
"מה שראית כאן זה כלום".אמרה חימנה."אין בנינו כלום".אמרה חימנה.
"למרות שקשה לי להתמודד עם זה,
אתה מחבב אותי אבל אני אוהבת אותך..אני יודעת שאתה לא רוצה לפגוע בי אבל זה פוגע,
אני לא נוטרת לך טינה,אני פשוט משחררת אותך..".היא אמרה והלכה.
כזאת הייתה ויקי,בחורה עם לב גדול ורחב שמצופה בזהב,למרות שהיא הייתה פגועה,
כעוסה היא לא נטרה טינה ולא שנאה,היא עדיפה להגיד את האמת בפנים ולהמשיך הלאה.
"אבל אם זה עושה לך טוב לחשוב,שאני עדין מתה עליך,
אז שזה שיישאר ככה,לי זה לא משנה,לא אכפת לי,
זה רק מגביר את האגו שלך,תמשיך להאמין לזה.
אם זה עושה לך טוב לחלום,
שאנחנו נחזור ושאני לא הפסקתי לאהוב אותך,
אז תמשיך להאמין לסיפור שלך..האמת?..אני לא יודעת מאיפה הוצאת את זה.."
אולי הוא אנטיפת,מגעיל,חסר התחשבות,מעצבן ועוד מליון ואחד דברים שלילים שמאפיינים אותו,מאחורי כל
המסכה הזאת מסתתר בחור שרק מתגונן מפני החיים,שאוהב את החופש ונלחם למען צדק כי,
כשרודריגו מודע בטעויותיו הוא יעשה הכול,יהפוך עולמות בשביל לתקן את הנזק.
"אני רוצה לדבר עם המנהל".אמר רודריגו,כשנגש למזכירה.
"המנהל עסוק כרגע".אמרה המזכירה,כשבעודה ממשיכה להביט במחשב מבלי להתייחס אליו.
"זה לא מעניין אותי..לכי תגידי לו שהבן של ראש העיר כאן!".הוא אמר בצעקות.
הוא שנא להשתמש במושג הבן של..הוא אהב להשיג דברים בכוחות עצמו ולא בזכות השם המשפחה שלו,
ולא בגלל שאבא שלו הוא ראש העיר וזה שממן ונותן חסות בקולג'.
"תקשיב כאן אתה בדיוק כמו כולם אז תנמיך את הצעקות כי המנהל עסוק!".היא אמרה.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב חתיכת אבוארבע אחת..לכי ותגידי למנהל שרודריגו סוארס כאן לפני שאני מרים טלפון לאבא שלי ואת מוצאת את עצמך בחוץ!".הוא אמר והיא בלט בררה ובפחד רב להיות מסולקת נכנסה למנהל,וזה לאחר דקה אישר את כניסתו."אתה יכול להיכנס".אמרה המזכירה במבוכה.
"אוקי..אתה לא משאיר לי בררה".אמר רודריגו והוציא את הטלפון מהכיס.
"לא,לא,לא,לא אין צורך..העלמה לופז יכולה לצאת לטיול".אמרה בחיוך מתחרט.
"והאישור?איפה כי אני לא רואה?".שאל.
המנהל,פתח את המגירה הראשונה במדף שלו והוציא משם מסמך ולאחר מכן חתם.
"זה מספיק בינתיים".אמר רודריגו בחיוך.
"אתה תדבר עם אבא שלך?".שאל בחשש.
"אני יחשוב על זה,המנהל,שיהיה לך יום טוב,אני יוצא לטיול".הוא אמר בחיוך מנצח ויצא מהחדר.
המזוודות שלה היו מוכנות כבר לפני שבועיים,היא כל כך ציפה לצאת לטיול,
היא ישבה בחדר וקראה ספר בזמן שכל חבריה היו בחנייה וחיכו להיכנס לאוטובוסים.
"יאללה קדימה את באה לטיול".אמר רודריגו בחיוך,כשנכנס בהתפרצות לחדר.
"מה אתה מקשקש?".שאלה לא מבינה.
"קחי,אני חושב שזה שלך..".הוא אמר ומסר לך את המסמך.
במסמך היה רשום שהיא ראשית לצאת לטיול ושתוכל לכסות את החוב תום שש חודשים מהיום.
"למה עשית את זה?".שאלה מופתעת,לא מבינה.
"כי לא היית עוגן כלפייך,לא התחשבתי ובגלל ש.."
"בגלל ש..מה?".שאלה.
"כלום".אמר בחיוך מתחמק."את באה?".שאל.
"יאללה..קדימה רצית לומר משהו והפסקת..נוו".אמרה סקרנית.
"אני מקווה שלא פירקת את המזוודות".אמר מתחמק.
"רודריגו נוו קדימה מה רצית לומר?".שאלה שוב.
הוא התקרב אליה,ליטף את פנייה.
"את לא יוצאת לי מהראש אחרי הנשיקה-את מוצאת חן בעיניי,מרסה".
"אני לא מבינה..זאת מלכודת או מה?".שאלה כועסת.
"שש..דיי תשתקי ותקשיבי פעם אחת..חח את מוצאת חן בענייייי".צעק.
"זו בדיחה גם הטופס הזה..בטוח".אמרה לא מאמינה.
"אוקי..אולי אם זה תשתכנעי".
הוא תפס במותניה,הצמיד אותה אליו ונישק אותה נשיקה גדולה וארוכה על השפתיים.
נישקה שהייתה מלאה בהמון רכות,רוך ובו זמנית בהמון תשוקה.
משהו בו התחיל להשתנות,להתבגר,להבשיל.
רודריגו תמיד העדיף לא להתאהב,הוא חשב שאהבה לא תכה בו אף פעם ושהדבר הזה שנקרא אהבה
לא יקרה לו לעולם,כי מי צריך אהבה?
אהבה רק קושרת אותך ומגבילה את החופש שלך-אבל מי שמכיר באמת את האהבה יודע שזה
קשר שרק מייחלים לו שימשך לנצח,
שזה קשר ייחודי שאי אפשר להתנתק מימנו,ושאתה רק רוצה שהיא תגביל אותך ותיקח את החופש שלך,כי בלעדיה אין לך חיים ואם אין לך חיים אז לא תוכל לחיות לפי החופש שאתה רוצה.
~כי בלעדיה אתה מרגיש חנוק ומוגבל ואיתה אתה מרגיש חופשי ומאושר~
איך?
מקווה מאוד מאוד שאהבתם
~פרק חדש בקרוב~
מחכה לתגובות וחסר לא שלא חח
אממ ו..חופש מעולה ונעים לכולם,תשמרו על עצמך ותזהרו ואל תפספסו אף רגע.
כי להיות עיוור זאת לא אהבה-ללכת עד הסוף בעיניים עצמות,לפגוע בעצמך,לרמוס את כבודך כשלשני זה לא אכפת.
יש כאלה שאומרים שהם מעדיפים להיות עיוורים אבל
להכיר את הרגש הזה מאשר להיות דפוק שבחיים לא העז להילחם ולהודות במה שקורה לו.
זה נראה שהכול נגמר,
נראה שרק אמרת שלום,
אני לא מבינה כלום!
הרי אתמול השתגענו מרוב תשוקה,
הרי אתמול שתינו נהנו מאהבה.
נמאס לו מעקשנות שלה,נמאס לו מאי ההקשבה שלה,נמאס לו שהיא רודפת אחריו יום ולילה ללא הפסקה.
זה היה בוקר חדש,השעה הייתה 7 וחצי בבוקר-הלימודים מתחילים רק בתשע.
הוא קם מהמיטה,זרק את השמיכה בפרעות והתחיל לצעוק.
"קומייי".צרח חוליאן עצבני.הבנים שישנו מסביב התעוררו בבהלה אבל ויקי עדין ישנה.
"מה יש לך?אתה מטורף?".שאל רודריגו,כשהתעורר בישנוניות.
"מה קרה?".שאל גונסלו.
"מה קרה?זה קרה!".הוא אמר עצבני.כשעלה במהירות למקלחת ולאחר כמה דק' ירד עם דלי מים.
"מה אתה מתכוון לעשות?".שאל אנטוניו לא מבין כשהביט בחוליאן ובויקי שעדין ישנה במיטתו.
"ללמד אותה לקח ככה שהיא תבין אחד ולתמיד להתרחק ממני".
"אל תעשה את זה!".אמר אנטוניו.
אומנם אנטוניו אהב את הקטע הליבראלי,את הקטע של החופש ולהיות עם בחורה אחת היום ולמחרת עם אחרת אבל בין כל הדברים האלה,הוא נתן כבוד לבחורה,ניסה להעריך ולשמור על כבודה למרות הכול.
"אחי,תירגע אתה עלול להתחרט".אמר גונסלו,כשהתקרב אליה.
חוליאן,חייך חיוך קטן,קצת צבוע ולאחר שנייה שפך את דלי המים קרים על ראשה של ויקטוריה.
נמאס לי להמשיך לראות איך הסיפורים הללו מחלחלים בך את הספק,
אל תהסס יותר!
נהיה יחדיו בחיים,חלום יתגשם,
נעשה דברים אסורים שתהילות ידעו..
ותבין..
שעכשיו אתה ואני חוזרים לאהבה,
שאותך אני לא יאבד ללא סיבה".
היא הייתה המומה,היא הייתה ספוגה במים,היא לא הבינה מה הולך סביבה.
"בוקר טוב".אמר חוליאן בפנים עצבניות כשהביט בה זועם.
היא הביטה בו בחזרה,ראתה את הדלי שהיה בידו-זה לא יכול להיות שהוא עשה את זה,שהוא השפיל אותה.
"אני חושב שהייתי מספיק ברור שאני רוצה שתתרחקי ממני..ולהיכנס למיטה שלי באמצע הלילה ולקום איתי בבוקר זה לא היה חלק מהסכם שלנו להיות 'זוג' ".אמר בגועל.
עדשות עיניה התמלאו בדמעות,הוא פגע בה,הוא השפיל אותה ובז לה בצורה הכי מגעילה.
היא קמה ממיטתו,נעמדה מולו ודמעות זלגו במורד לחייה.
"ידעתי שאתה מגעיל אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שאתה כזה דוחה,
אני שונאת אותך,חוליאן,תקשיב ותקשיב לי טוב כי אני לא רוצה לראות אותך לעולם כי מבחינתי
מהיום אתה מת,אתה לא קיים,אתה אף אחד,ואני מבטיחה לך שאני לא אסלח לך על זה בחיים..ואני מבטיחה לך
שיום אחד אתה זה שתתחנן אליי,אתה זה שתרדוף אחרי ואני זו שתשפיל אותך בצורה הזאת".
"זה לא יקרה..אף פעם!".הוא אמר במבט קשוח.היא הביטה בו בעצב,ברחמים ואז יצאה מהחדר.
"הפעם הגזמת!".אמר אנטוניו עצבני כשקם ממקומו והלך למקלחת.
"זה מעולם לא היה מה שתכננתי,
אלא לא היו הכוונות שלי,
נעשיתי כל כך אמיצה,שתויה,
איבדתי את שיקול הדעת שלי.."
אני לא רגילה לזה,
אני רק רוצה לנסות אותך,
אני סקרנית לגבייך,
תפסת את צומת ליבי.."
"את לא באמת הולכת לעשות את זה,נכון?".שאלה מרסלה בספק,כשהביטה בקטלינה שעמדה בכניסת הקפיטריה.
היא הביטה בכרמן,הבחורה המוזרה של המקום.כרמן הייתה לסבית,היא אהבה בנות.
"אם זה מה שיגרום לגונסלו לרדת ממני אז כן".אמרה קטה מיואשת.
גונסלו לא היה מסוג הבנים שמותרים בקלות,הוא רצה את קטלינה ופעל בכל הדרכים להשיג אותה.
"תסתכלי עלייה..היא מפחידה..זה לא שיש לי משהו נגד התפיסה שלה אבל אוף אל תעשי את זה..עדיף כבר לנשק בונבון כמו גונסלו שיש לו שפתיים כל כך מושלמות בטעם דובדבן".אמרה מרסה והיא גלגלה עיניים.
גונסלו והחברים שלו באותו הרגע ישבו בתוך הקפיטריה,זו הייתה ההזדמנות המושלמת בשביל להתחיל את ההצגה.
"דיי דיי נו אני עושה את זה וזהו".התעקשה.קטה הייתה מאוד עקשנית וזה מה שהיה יפה בה.
"מה את הולכת לעשות?".שאלה ויקי,כשהתקרבה אליהן.
"למה העיניים שלך אדומות?".שאלה מרסלה.
"דלקת".אמרה בחיוך מתחמק.היא בכתה בגללו.
"אני גם ממש מאמינה לך!את בכית בגללו?הוא עשה לך משהו?".שאלה כועסת.
"לא,לא נו דיי אני ממש לא רוצה לדבר על זה.מה את מתכננת,קטה?".אמרה,מעבירה נושא.
"אני הולכת לנשק את כרמן".אמרה מבוהלת.
"חח את צוחקת,נכון?".
"לא".אמרה ברצינות.
"עדיף כבר להתנשק עם גונסלו!".אמרה ויקי.
"רואה?זה גם מה שאני אמרתי לה..".אמרה מרסלה.
"דיי נו אתן לא תגרמו לי לשנות את ההחלטה שלי".היא אמרה ונכנסה לקפיטריה.
"זה לא מה שבחורות טובות עושות
לא ככה הן אמורות להתנהג
אני מתחילה להתבלבל,
קשה לי לציית.."
נישקתי בחורה ואהבתי את זה,"
את טעם דובדבנים שלה,
נישקתי בחורה רק בשביל לנסות,
אני מקווה שלחבר שלי לא יהיה איכפת,
זה הרגיש כ"כ שגוי,
זה הרגיש כ"כ נכון,
זה לא אומר שאני מאוהבת הלילה
נישקתי בחורה ואהבתי את זה.."
כל המבטים פנו להביט בה,ככה זה היה קורה בכל מקום שאליו היא מגיעה,היא הופכת למרכז המטרה.
היא נכנסה פנימה,ויקי ומרסלה נשארו לעמוד בצד וגונסלו לא הסיר מימנה את המבט,הוא בחן אותה.
"כרמן".היא קראה בשמה.כרמן קמה ממקומה והביטה בה בתהייה.
קטלינה,הביטה בה דקה ולאחר מכן התקרבה אליה,תפסה בפנייה והדביקה לה נשיקה גדולה וארוכה על השפתיים.
כרמן,הניחה את ידיה על מותניה של קטלינה והצמידה אותה לקיר והמשיכה לנשק אותה בתשוקה.
העיניים של חוליאן,רודריגו,אנטוניו וגונסלו ושל שאר הבנים שישבו באזור יצאו מהמקום.
-הכוס שהחזיק חוליאן נשמט מידו.
-אנטוניו כמעט ונחנק מבהלה.
-רודריגו נפל ממקומו.
-וגונסלו?הלב שלו כמעט ונדם.
הספק החל לחלחל בו,יכול להיות שהיא באמת לא מרגישה אליו כלום,שהוא לא מעורר בה כלום?
כל-כך הרבה שאלות צצו במוחו,כל כך הרבה מחשבות ותשובות שרצה לספק ולא יכל.
הצלצול נשמע-איזה מזל כי אחרת הם היו נאלצים להביא אמבולנס לבנים.
ברגע שהן התרחקו זו מזו,כשפנייה של קטלינה התכחכו בפנייה של כרמן,היא לחשה לה שהן ידברו על זה אחר-כך.
"חח עכשיו אני מבין למה היא מתחמקת מימך כי יש לה איתה!".אמר רודריגו מגחך.
"לא,לא,לא,לא היא עושה את זה בכוונה בשביל להרגיז אותי!".אמר גונסלו כועס.
"אחי,דיי נו אני יוותר לך על ההתערבות וזהו".אמר רודריגו.
"ההתערבות עדין קיימת והיא תהיה שלי אני מבטיח לך אחרת לא קוראים לי גונסלו אמדו רודריגס!".הוא אמר ויצא.
בינתיים אצל הבנות בחדר:
"חחח איך היה לנשק אותה?".שאלה מרסלה מגחכת.
"דיי נו אל תצחקו אליי גם ככה אני מרגישה רע".אמר,כשלגמה כוס מים.
"בפעם הבאה כדי שתקשיבי לנו ותפסיקי להוציא לגונסלו את העיניים!".נזפה ויקי.
"רק אם אבא היה רואה את זה הוא היה תולה את עצמו".לחשה קמי לעצמה אך קטה שמעה.
"חח מה?על מה את מדברת?".שאלה לא מבינה.
"כלומר..זאת אומרת שאם אבא שלי היה יודע איזה סוג אנשים מסתובבים כאן הוא אף פעם לא היה מכניס אותי לפה".
"חח האמת שגם אבא שלי..אז אף מילה על מה שקרה אחרת אין לי ירושה".צחקקה קטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Bar-Mor
