משו חדש וטוב

אז מה עושים בשישי האחרון בבית לפני החזרה לקולג' ?

כן כן מעדכנים אתכם קצת :)

לא סיפרתי בכלל איך נגמר לו הסימסטר הראשון שלי בקולג' הזה , המהמם הזה, בהודו הזאתי. אז אעשה זאת עכשיו:

שלושה שבועות מטורפים במיוחד עברו עליי מאז חזרתי מהפרוג'קט וויק מלאים בלימודים, חברים וחברות ובחבר :)

muwcifest היה על הכוונת ומכיוון שאני לוקחת חלק בקבוצה שמארגנת אותו היה הרבה על הראש, ישיבות לתוך הלילה, עיצוב תפאורה ביום שבת של המופע מהבוקר עד הערב (כשביום שני יש לי בכלל מבחן בכלכלה שלא התחלתי ללמוד אליו וממש רציתי להוציא ציון טוב כי וואלה לא היה מזהיר בשאר המבחנים..) אז אחריי יום מטורף של הוצאת שולחנות וכיסאות ואירגון במה ותפאורה הגיעה הערב המיוחל:

בתוך 20 דק' אני ונאניה ההודית שגרה עימי באותו הבית וגם הייתה חלק מקבוצת האירגון התקלחנו, התלבשנו, התאפרנו, סידרנו שיער, הספקנו להביא את הבראוניז' מהמקרר בחדר האוכל ולהגיע לפניי כל שאר הקולג' לאיזור המופע :P

כולם לבושים יפייפיה ובטוב טעם מחכים שהמופע יתחיל האוכל נמכר ללא הרף ונגמר תוך שעה שעתיים (הצלחה מסחררת כן כן)

המופע שהיה מלא מטובי הזמרים שלנו בקולג' היה מרגש, מהנה, מצחיק ועצוב בו בזמן. שירים שנוגעים לכולנו וגם שירים בשפה אחרת שנוגעים בכך בגלל הדרך בה הזמר שר אותה היו ללא ספק לא פחות טובים מהאחרים.

תמונות מכל פינה, קצת ריקודים וצחוקים ואז כמובן הקטע בו אנחנו מוכרים עוגות כדי לגייס עוד כסף וארוחות על חשבון מורים וצילום מקצועי מהמורה לביולוגיה ועוד ועוד, עד שהגענו למסאג' משני בחורים שנראים טוב מאוד בקולג' אך מה לעשות יש להם חברה ואף אחת לא רצתה לקנות אותם, אך למזלנו יש לנו קווין שהוא הומו וכ"כ התעניין במה הוא יכול לעשות עם השנים אם יקנה אותם, ולכן הכריסמס באדי שלו (כמו הגמד והענק רק שאנחנו עושים את זה לפניי הכריסמס ) קנה לו אותם. שמחה וצהלה והמון המון ציחקוקים בקהל ! הערב היה הצלחה של ממש סיימנו לארגן את המקום תוך עשר דק' בעזרתם של שאר חברי הקולג' שהתנדבו לתת לנו יד :) אבל הדובדבן שבקצפת היה כשהודיעו לנו שהרווחנו באיזור ה26,000 רופי שכן זה באמת לא נשמע הרבה אוליי 2,600 שקל אבל כאן בהודו זה יכול לעזור כ"כ הרבה למי שזקוק לו !!

אז יום ראשון הגיע וכמה שרציתי ללמוד זה לא הכי הלך למזלי החבר שלי שבמקרה גם לומד כלכלה עזר לי כל היום ולימד אותי למבחן :)

השבוע כהרגלו עבר מהר והינה הגיע עוד סופ"ש ואחריו השבוע האחרון שמלא בתהיות וציפייה להגיע ארצה וכמובן כמה דובדבנים שקיבלתי בדרך היו המבחן בכלכלה שקיבלתי 6 מתוך 7 וגם באנגלית 6 ובביולוגיה 7 עשו אותי המאושר באדם.

יום שישי כאן, יום אחרון ללימודים, היום בו רוב התלמידים עזבו (אנחנו הישראלים נשארנו עוד יום כי אל על לא טסים בשבת כמובן...) היה עצוב אך שמח להפרד מכולם לשלום ולאחל מסע נעים ובטוח ולהבטיח שנדבר בלי סוף בסקייפ.

אני עזבתי במיניבוס למומבאי ב4 בבוקר ביום שבת עומית (החבר) בא איתי ונפרד לשלום, כן היה קשה אבל מה זה 4 שבועות ?!

אז ישבנו באוטובוס במשך חמש שעות והגענו לשדה בתעופה 14 שעות לפניי הטיסה :O

אז חיכינו לנו בשדה כל הזמן שעף מהר יחסית נכנסו לשדה העברנו תיקים עלינו למטוס וכבר הרחנו בית עם עיתון של ידיעות של יום שישי ומלא מלא ישראליים שמתלוננים על דברים המארנו לנו לכיוון ארץ הקודש עם פרפרים מטורפים בבטן  !

הגענו בשעה 3:30 לשדה התעופה בן גוריון וכמובן שהכל הלך זריז כי אין אף אחד בשדה בשעה כזו ! יצאנו החוצה אבא של טל ההורים של יניב ואין זכר למשפחתי מחכים קצת ואז מחליטים גם להתקשר :"אנחנו כבר אצלך " זה לקח שעה אבל פסדר נו אמא עשתה את הפדיחה שלה XD

הדרך הביתה כמה שהתגעגעתי אליה הייתה יפייפיה גם אם זה היה ב5 בבוקר ולא כ"כ ראינו לפחות זה עבר חלק בלי כ"כ הרבה מכוניות וציפצופים כמו בהודו.

בבית הייתה לי הפתעה החדר מלא בבלונים ובזרי פרחים שחברות ניפחו עם אבא לפניי שהגעתי ולכן הלכתי לישון עם אמא במיטה שלה ושל אבא כי הוא היה בעבודה... 7 בבוקר היה כששמעתי את קולו אבל לא היה לי אכפת ורצתי לחבק אותו :)

החופשה מעצימה מבלבלת מעציבה במקצת אבל בעיקר משמחת, כאילו הכל נשאר אותו הדבר כפי שעזבתי אותו אבל כ"כ הרבה השתנה חוזרת לקולג' עם המון המון כוחות לסימסטר השני וגם המון ציפיות ויודעת שמי שחשוב לי תמיד נשאר בלב וחוויות זה ספר שנימצא בתוך מוחי ואני תמיד יכולה לעיין בו ולהתגאות בחברים שלי במשפחה שלי ובי עצמי .

עד לפעם הבא אוהבת המון והפעם גם מהארץ- יובל.

נ.ב. אונו נשיקות