והוא חופשי להאמין בכל. בכל מה, בכל מה שהוא רוצה.

בגלל שבאים לארוז לי תבית מחר אז לא יהיה לי יותר מחשב אז אני כותב עכשיו את הפוסט סיכום..

נעשה פוסט שונה על כל הטיול  כשאני אחזור ויהיה  לי מחשב...

אז מה היה לנו? [מה זה, מכולת? בוא נראה מי מהחסרי חיים מבניכם אשכרה יזכור את זה..]

שנה.

365 ימים.

8760 שעות.

525600 שניות.

תקופה שכביכול נראית כל כך קצרה אבל נתנה כל כך הרבה.

למדתי אנגלית כמו שאני לא אוכל בשומקום אחר בחיים.

פגשתי אנשים מדהימים.

חייתי שנה במקום זר והכרתי תרבויות חדשות.

גיליתי את שייקספיר ושאני אשכרה יכול לשחק על במה..

למדתי כל כך הרבה במוזיקה שזה פשוט מגוחך.

קניתי פסנתר.

אבא שלי יצא עם תואר שני, שזה די למה באנו לפה..

יצאתי מחוץ הבועה הקטנה שלי ונפתחתי לעולם.

נכון, התשלום היה שנה של געגועים בלתי נסבלים אבל הגעגועים האלה עוד מעט נגמרים.

מה עוד אני אגיד?

נגמרו לי המילים [אולי אף פעם לא היו לי] לתאר את השנה הזאת..

והנה היא נגמרה..

נראה את כולכם בעוד 26 יום.

אל תדאגי נעם, התמונה הזאת היא לא אטראקטיבית.. היא מלפני שמונה חודשים..