מוקדש לך:
Sonnet # 17 /William Shakespear
Who will believe my verse in time to come
If it were filled with your most high deserts
Though yet heaven knows it is but as a tomb
Which hides your life, and showes not half your parts
If I could write the beauty of your eyes
And in fresh numbers number all your graces
The age to come will say this poet lies
Such heavenly touches ne'er touched earthly faces
So should my papers yellowed with their age
Be scorned, like old men of less truth than tounge
And your true rights be termed as poet's rage
And streched metre of an antique song
But were some child of yours alive that time
You should live twice in it' and in my rhymes
תרגום כי אף אחד אפילו לא שייקספיר עצמו מבין את האנגלית הזאת:
מי יאמין לשירים שלי בעוד הרבה שנים
אם הם יתמלאו עם המעלות הכי גבוהות שלך?
רק גן עדן יודע את האמת על יופייך
ואפילו הוא לא מוכן להראות את כולו רק חלקים ממנו
אילו יכולתי לכתוב את יופי עייניך
ולהמציא מספרים חדשים כדי לספור את כל החינניות שלך
הבאים אחריי יגידו שהשיר הזה משקר
הפנים שלך הם מסוג הפנים שמגיעות רק מגן עדן ולא מהארץ
לכן, הדפים שלי, צהובים מהזמן
יצעקו את ההוכחות כמו יש זקן בלי לשון
ויביעו את הצדק שלך בשיר הזה
והוא יתנגן ויסתלסל כמו שיר עתיק
ובאיזשהו מקום כשהילד שלך חי באותו זמן
את תחיי פעמיים בו,
ובחרוזים שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
