 כינוי:
Alexandra (; בת: 14
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2011
דף חלק - פרק 2
טוב, אז יש ממש קצת תגובות, אבל אני מרוצה, כי אלה שיש ממש תומכות (:
אני אשמח אם תספרו לכל מי שבא לכם על הבלוג, חברים, חברות, סבא, סבתא .. אח של הדודה מדרגה שביעית - לתימנים שבינינו (:
בנוסף, אני יודעת שאמרתי שאני אעלה עוד עשרים תגובות, אבל לא יכולתי לחכות, רציתי כבר להעלות את הפרק P:
טוב, אז בלי יותר מדי חפירות - מקווה שתהנו ~
"מי עשה לך את זה?" הוא שאל מיד,
אשלי לא יכלה לשמוע את הקול התקיף הזה, קול שדרש משהו, בין אם תשובה ובין
אם משהו אחר, כמו בקבוק בירה.
אשלי התיישבה על המיטה, ולבשה בחזרה את החולצה שלה במהירות, "אף אחד." היא ענתה.
פרק 2 -
נייט
התיישב על המיטה, ותפס את היד שלה בעדינות, במרפק, "אשלי." הוא מלמל, היא
סובבה את מבטה אליו, איך לעזאזל היא תתרץ צלקת בת 6 שנים על הבטן.
"מי
עשה לך את זה?" הוא שאל, נייט הכיר את הבת דודה שלו, היא היתה יותר אחות
מבת דודה, הוא היה מוכן לעשות הכל בשבילה, הוא היה מוכן לקרוע את הצורה של
מי שעשה את זה לאשלי, מי העז לגעת בה ככה?! ולמה היא לא דיברה?!
אשלי
שתקה כמה שניות ואז קמה, "די, נייט, זה לא חשוב, זה ישן .. אני כבר בקושי
זוכרת מה הלך שם." הקול שלה נשמע חלוש, היא שנאה את עצמה על זה, שאין לה
יותר כוח לעמוד מולו ולספר לו את זה, אבל מה זה ישנה כבר?
היא שנאה את
עצמה על החולשה הזאת שלה, בשניה שהיא חושבת על השנים האלה ועל מה שהוא עשה,
אשלי נשארת מאחור, נשארת רק קליפה ריקה שמלאה בחתיכות שבורות של אשלי
שהיתה פעם, ילדה בת 10, שמחה, שיש לה אבא.
נייט הסתכל עליה, "דיי, נייט, תפסיק." היא ביקשה, לא, היא התחננה אליו.
הוא הסתכל, זה לא עושה לה טוב, זה ברור.
"בסדר." הוא אמר לבסוף כנוע. "רצית להתקלח לא?" הוא שאל וקם, התחיל ללכת לכיוון הדלת, למה הוא בא בכלל?
"כן."
אשלי מלמלה ונכנסה לחדר המקלחת, היא סגרה את הדלת ונשענה עליה, הגוש שהיה
תקוע לה בגרון עלה למעלה והתפרץ, היא התחילה לבכות, למה די קשה היה לה
להסביר, זאת המזכרת היחידה שיש לה מאבא שלה.
הפנים שלה נרטבו מדמעות, די בטוח שנייט גם שמע אותה, הדלת של השירותים
נפתחה, היא לא ראתה דרך מסך הדמעות, אבל היא הרגישה את זרועוותיו של נייט
סביבה, מחבקות אותה.
"אני מצטער" הוא אמר לה, "לא הייתי צריך לשאול."
היא נשמה עמוק, הדמעות הפסיקו לרדת, היא ניגבה את הפנים שלה בעזרת שרוול
החולצה והתרחקה ממנו צעד אחד אחורה, "זה בסדר." היא הצליחה להעלות חיוך על
השפתיים. הוא החזיר לה חיוך, "אני יכולה להכנס להתקלח בבקשה?" היא גיחכה
ומשכה באף.
"הא, כן!" אמר ויצא מהחדר במהירות, היא נעלה את הדלת ופשטה את בגדיה
במהירות, היא עצרה לרגע והעבירה שתי אצבעות לאורך הצלקת ואז נכנסה אל
המקלחת.
כשיצאה מהמקלחת החדר היה ריק, היא ניגשה לנעול את הדלת והתלבשה.
אשלי השאירה את המכונית בחניון של הקמפוס, החליטה ללכת להסתובב, לחפש איזה מקום שמוכר אוכל טוב, אולי&nbsp; סיני.. הודי?
שלט מהבהב בצד משך את תשומת ליבה. 'Stu's Diner' גם זה יכול להיות טוב, עם מצב הקיבה שלה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה לבית קפה קטן שמעוצב בסגנון של שנות ה50, מפות
פיקניק על כל השולחנות העגולים, בצמד לחלון שלושה שולחנות בשורה, ומכל צד
של כל שולחן כזה ספה בצבע בהיר.
אשלי ניגשה והתיישבה על כיסא גבוה ליד הדלפק, ניגש אלי בחור שנראה בגיל שלי, אולי קצת מבוגר יותר.
"אני יכול לעזור?" הוא שאל בחיוך מוכר של מלצרים, היא הרימה את מבטה אליו
וחייכה, "כן.. אני רוצה בבקשה .. כריך .. עם חביתה." היא החליטה לבסוף, הוא
התחיל לרשום, "רגע, לא!" היא אמרה כמעט מיד, "לא חביתה."
זה תמיד ככה, אין מצב שהיא תצליח לבחור משהו במהירות, היא תיארה לעצמה את
המלצרים בכל מסעדה שהיא נכנסת אליה צוחקים עליה בשניה שהיא יוצאת, או אפילו
במטבה, כשהיא עדיין שם. האמת שזה די משעשע.
הוא הנהן וחייך חיוך מבין-משהו, "את רוצה המלצה?" שאל, "קחי את הכריך אבוקדו וביצה קשה."
היא הרימה גבה לעברו, "אבוקדו.? לא חושבת.. טוב, תרשום חביתה ו..שוקו חם, לא .. קר."
הוא רשם והסתובב כדי למסור את ההזמנה שלה,
"לא לא, רגע .. תה קר." עכשיו הוא החניק צחוק בחיוך.
היא הסתכלה עליו, הוא הנהן, "תה קר?" שאל לבסוף, "כן." היא מלמלה בתשובה.
הפלאפון צלצל, אשלי ענתה אחרי שני צלצולים וחיטוט מהיר בתיק, "כן, נייט? לא, המחשב .. לא, אבל .. בסדר, ביי."
" את ההיא מהאימון, החברה של נייט.." אמר לה בחיוך, אשל יגיחכה, "בת דודה."
היא תיקנה אותו, הוא צחק, "הא.. אני שון." הוא חייך ונשען על הדלפק, הטבח
מכין את ההזמנה.
היא חייכה, "אשלי." אמרה את שמה. הוא הנהן, "שם יפה." ציין.
" הזמנה מוכנה ! " נשמעה קריאה מאחורי חלון חסר זכוכית מאחורי שון, עמד שם איש גדול ושמן בכובע טבחים, מחייך מאוזן לאוזן.
אשלי חייכה אליו בחזרה ושון הגיש לה את מה שהזמינה.
***
שון ואשלי יצאו מהמסעדה, בדיוק כשהיא גמרה לאכול ממלאת המשמרת הבאה הגיעה, אז הוא הציע ליווי בחזרה, ומי היא שתגיד לא?
הם הלכו ברחוב חשוך, כמה מנורות רחוב האירו את הרחוב ושלטי ניאון שפכו אור זורח על המדרכה והכביש.
"אז גם אתה בקבוצה?" היא שאלה, "כן." הוא אמר בגאווה, היא צחקה.
"ואתה גר במעונות או שיש לך דירה?"
"דירה," הוא ענה, "אבא משלם." הוא צחק.
היא חייכה, "יפה לך. יש לך עבודה .. למה אתה לא משלם?" היא גיחכה.
הוא הסתכל עליה, "הוא אמר שהוא מעדיף שאני אחסוך למשהו גדול יותר, אשקיע או שטויות כאלה."
"ומה אתה רוצה לעשות עם זה?" היא שאלה,
"לקנות מצלמה נורמלית, לפתוח סטודיו .." אמר.
"אז לך על זה."
הוא הסתכל עליה, "אי אפשר .. אני בלימודי רפואה, אני אהיה רופא, וזהו." הוא אמר, נשמע כאילו הוא מצטט מישהו.
היא חייכה, "תעשה חלטורות בתור צלם חובב." הציעה לו, הוא צחק.
הם הגיעו לשער הגדול של אזור המגורים של תלמידי החוג לביולוגיה.
"טוב .. המ .. אלשי, אולי תרצי לצאת איתי מתישהו, סרט, ים .. מסעדה?" הוא חייך,
היא הסתכלה עליו, מופתעת מעט, "אה ... אוקיי." היא לא זכרה מתי הפעם האחרונה שבחור הציע לה לצאת.
בתיכון היא היתה סתם דפוקה, זאת שאין לה חברים ותמיד הולכת עם בגדים ארוכים, גם בקיץ, כדי לכסות על סימנים כחולים ושריטות בידיים.
הוא חייך, "אז .. אני אקח את הטלפון שלך מנייט, נדבר." הוא חייך ורכן אליה, מדביק לה נשיקה על הלחי והסתובב ללכת, שתי הידיים בכיסים שלו, חסר דאגות.
אשלי הרגישה איך חיוך מתפשט על פניה בלי שליטה.
מקווה שאהבתם , אני יודעת, אני לא טובה בסופים כאלה מותחים.
בכל מקרה, אני פה .. ו .. תהנו לכם.
עריכה - יש לי מנויה אחת!
התחלה קטנה ובטוחה! (:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
