אני רוצה להתייחס ליום השואה - השיר הקצר הזה - שיש בכל טקס של יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
" ... כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני ... "
(דן פגיס)
רציתי להגיד על זה- אני תמיד מנסה, כל פעם
שאני חושבת על השיר הקצר הזה אני מצליחה להבין ממנו דברים חדשים- הוא מדהים
בעיני, בעזרת כמה מילים הוא מתקשר לחלק כל כך גדול ותקופה כל כך חשובה
שנחרטה בהיסטוריה של העם היהודי.
בנוסף, אני רוצה לדבר ניצולי השואה- מדובר באנשים מדהימים, עם סיפור חיים כל כך כואב.
לי אין סבא או סבתא ניצולי שואה ואפילו לא סבא רבא או סבתא רבא שהיו בארץ באותה תקופה ושברוך השם עדיין חיים כולם ושיזכו לשנים ארוכות.
אבל כן הכרתי אחד, בבית אבות שהתנדבתי בו בערך לחודש וחצי, אדם מדהים, בכל שיחה איתו אפשר לראות כמה הוא מנסה להזכיר את זה, שלא נשכח.
יצא לי לדבר איתו על החיים שלו לפני שעלה ארצה, בשניה שהוא מתחיל לדבר על המשפחה שלו העיניים שלו מתמלאות בדמעות.
אתה רואה אדם שעבר את ה80, יושב מולך ומייבב כמו ילד. ובצדק.
הוא סיפר לי על הרכבות, ארבעת האחים שלו שמתו וההורים שלו, איך הוא היה צריך לשכב בין גופות במשך עשר ואחת עשרה שעות בלי לזוז.
סיפורים מזוויעים, סיפורים שצריך לספר.
בקיצור- מה שאני מנסה להגיד זה שלילדים שלנו, בעצם .. עזבו ילדים שלנו, לילדים של עוד .. 10 שנים, כנראה שלא יהיו עדויות חיות-
אנחנו צריכים לזכור, לזכור ולא לשכוח.
לספר מה היה, שזה לא יעבור ויחלוף כאילו כלום ובעוד חמישים שנה אנשים לא ידעו על מה מדברים כשאומרים את המילה 'שואה'.
אלכס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alexandra (;